Текст и перевод песни Ravid Plotnik - שיר ארץ

שיר ארץ

ארץ שיושביה היא אוכלת
וזבת חלב ודבש ותכלת
לפעמים גם היא עצמה גוזלת
את כבשת הרש

ארץ שמתקו לה רגביה
ומלוחים כבכי כל חופיה
שנתנו לה אוהביה
כל אשר יכלו לתת

שב החצב לבן לפרוח
שם בדרך יחידי
והיסמין ישיב ניחוח
שדות הזמן שלה האבודים

ארץ שיושביה היא אוכלת
וזבת חלב ודבש ותכלת
לפעמים גם היא עצמה גוזלת
את כבשת הרש

כל אביב שבים לה סביוניה
לכסות את כל קמטי פניה
רוח קיץ עצב אבניה
ילטף באור

שב הסתיו עם כובד ענניה
לעטוף אפור את כל גניה
והחורף את שמורות עיניה
הבוכות יסגור

שב החצב לבן לפרוח
שם בדרך יחידי
והיסמין ישיב ניחוח
שדות הזמן שלה האבודים

ארץ שיושביה היא אוכלת
וזבת חלב ודבש ותכלת
לפעמים גם היא עצמה גוזלת
את כבשת הרש

Land Song

Land whose inhabitants she devours,
And flows with milk, honey, and azure,
Sometimes she herself plunders
The lamb of the poor.

Land whose clods are sweet to her,
And salty as the tears of all her shores,
That her lovers have given her
All that they could give.

The narcissus returns to bloom in white,
There on the solitary path,
And jasmine will restore the fragrance
Of her lost fields of time.

Land whose inhabitants she devours,
And flows with milk, honey, and azure,
Sometimes she herself plunders
The lamb of the poor.

Every spring her anemones return,
To cover up all the wrinkles on her face,
The summer wind, sadness of her stones,
Will caress with light.

Autumn returns with the heaviness of its clouds,
To wrap all her gardens in gray,
And winter, the shutters of her eyes,
The weeping ones will close.

The narcissus returns to bloom in white,
There on the solitary path,
And jasmine will restore the fragrance
Of her lost fields of time.

Land whose inhabitants she devours,
And flows with milk, honey, and azure,
Sometimes she herself plunders
The lamb of the poor.