Текст и перевод песни Ravid Plotnik - שיר ארץ

שיר ארץ

ארץ שיושביה היא אוכלת
וזבת חלב ודבש ותכלת
לפעמים גם היא עצמה גוזלת
את כבשת הרש

ארץ שמתקו לה רגביה
ומלוחים כבכי כל חופיה
שנתנו לה אוהביה
כל אשר יכלו לתת

שב החצב לבן לפרוח
שם בדרך יחידי
והיסמין ישיב ניחוח
שדות הזמן שלה האבודים

ארץ שיושביה היא אוכלת
וזבת חלב ודבש ותכלת
לפעמים גם היא עצמה גוזלת
את כבשת הרש

כל אביב שבים לה סביוניה
לכסות את כל קמטי פניה
רוח קיץ עצב אבניה
ילטף באור

שב הסתיו עם כובד ענניה
לעטוף אפור את כל גניה
והחורף את שמורות עיניה
הבוכות יסגור

שב החצב לבן לפרוח
שם בדרך יחידי
והיסמין ישיב ניחוח
שדות הזמן שלה האבודים

ארץ שיושביה היא אוכלת
וזבת חלב ודבש ותכלת
לפעמים גם היא עצמה גוזלת
את כבשת הרש

Chanson de la terre

Terre dont les habitants sont dévorés
Qui coule de lait et de miel et de bleu azur
Parfois elle-même vole
La brebis du pauvre

Terre dont les mottes sont sucrées
Et salées comme les pleurs de tous ses rivages
Que ses amants lui ont donnés
Tout ce qu’ils pouvaient donner

Le chardon blanc est revenu fleurir
Là, sur le chemin, seul
Et le jasmin ramènera son parfum
Les champs perdus de son temps

Terre dont les habitants sont dévorés
Qui coule de lait et de miel et de bleu azur
Parfois elle-même vole
La brebis du pauvre

Chaque printemps, ses papillons reviennent
Pour recouvrir toutes les rides de son visage
Le vent d’été, la tristesse de ses pierres
Caresse avec la lumière

L’automne est revenu avec le poids de ses nuages
Pour envelopper de gris tous ses jardins
Et l’hiver, les réserves de ses yeux
Les pleureuses, il fermera

Le chardon blanc est revenu fleurir
Là, sur le chemin, seul
Et le jasmin ramènera son parfum
Les champs perdus de son temps

Terre dont les habitants sont dévorés
Qui coule de lait et de miel et de bleu azur
Parfois elle-même vole
La brebis du pauvre