Текст и перевод песни Elai Botner and Yaldei Hachutz - אוטובוס אחרון לחיפה

אוטובוס אחרון לחיפה

והימים הופכים קשים
רוב הזמן אני למטה
עולה על האוטובוס האחרון לחיפה
הכביש מתפתל
הנה חזרתי הביתה
אבל הבית ריק אין אף אחד
ואין בו אותך
געגועים געגועים
האם אתה מאושר
מה אתה עושה בחיים?
ואם טוב לך עכשיו?
תראה החורף מתקרב ולגשם יש ריח
יש לו טעם של אושר
ואין בו אותך
אני חושבת עליך
בכל יום כל הזמן
הימים האחרונים היו קשים לי כל כך
אולי ויתרתי על עצמי
יותר מידי בקלות
אתה המשכת לחיות
אני נשארתי למות
אז התחלתי ללמוד
ושכרתי דירה
פתאום טוב לי בלעדיך
וזה מפחיד נורא
אולי עדיף המרחק,
מסתם להיפגע
וחיכיתי המון
ולא באת אתה
ולא נשאר פה כלום...
לא השארת כלום...
להישבר להיגמר להתעורר ואז לקום וללכת
ולא יכולתי ופחדתי לאבד אותך
ולוותר להתעוור להשתכר להיסחף עם הזרם
ולא תהיה לנו אף פעם עוד כזאת אהבה
ואיך היינו עושים אהבה
היית חוזר מהצבא
מחכה לך בשער שתרד בתחנה
היה לך ריח מבושם שאיש לא מכיר
וטעם אסור
כמו של לילה
כמו שיר
ואז הגיעו אחרים
היה לי כיף כ"כ לשכוח
הכמויות של השקרים
מתרוצצות אצלי במוח
אולי אף פעם לא הייתי
מי שחשבנו שאני
מר פה ומוכר פה
במראה ממולי
ולא נשאר פה כלום...
לא השארתי כלום...

Dernier bus pour Haïfa

Et les jours deviennent difficiles
La plupart du temps, je suis en bas
Je prends le dernier bus pour Haïfa
La route est sinueuse
Me voici de retour à la maison
Mais la maison est vide, il n'y a personne
Et tu n'y es pas
Nostalgie nostalgie
Es-tu heureux
Que fais-tu dans la vie ?
Et si tu te plais maintenant ?
Tu vois, l'hiver approche et la pluie a une odeur
Elle a un goût de bonheur
Et tu n'y es pas
Je pense à toi
Tous les jours, tout le temps
Ces derniers jours ont été si difficiles pour moi
Peut-être que j'ai renoncé à moi-même
Trop facilement
Tu as continué à vivre
Je suis resté pour mourir
Alors j'ai commencé à étudier
Et j'ai loué un appartement
Soudain, je me sens bien sans toi
Et c'est terriblement effrayant
Peut-être que la distance est préférable,
Que de simplement être blessé
Et j'ai beaucoup attendu
Et tu n'es pas venu
Et il ne reste rien ici...
Tu n'as rien laissé...
Se briser, se terminer, se réveiller, puis se lever et marcher
Et je ne pouvais pas, et j'avais peur de te perdre
Et d'abandonner, de devenir aveugle, de s'enivrer, de se laisser emporter par le courant
Et nous n'aurons jamais plus un tel amour
Et comment faisions-nous l'amour ?
Tu revenais de l'armée
Je t'attends à la porte pour que tu descendes à la gare
Tu avais une odeur parfumée que personne ne connaît
Et un goût interdit
Comme celui de la nuit
Comme une chanson
Et puis d'autres sont arrivés
Ça m'a fait tellement plaisir d'oublier
Les quantités de mensonges
Me trottent dans la tête
Peut-être que je n'ai jamais été
Celui que nous pensions que j'étais
M. Je-sais-tout et je-sais-tout
Dans le miroir en face de moi
Et il ne reste rien ici...
Je n'ai rien laissé...