Текст и перевод песни עמיר בניון - פגישה לאין קץ

פגישה לאין קץ

כי סערת עליי, לנצח אנגנך
שווא חומה אצור לך, שווא אציב דלתיים
תשוקתי אלייך, ואליי גנך
ואליי גופי סחרחר אובד ידיים

לספרים רק את החטא והשופטת
פתאומית לעד, עיניי בך הלומות
עת ברחוב לוחם שותת שקיעות של פטל
תאלמי אותי לאלומות

אל תתחנני אל הנסוגים מגשת
לבדי אהיה בארצותייך הלך
תפילתי דבר איננה מבקשת
תפילתי אחת והיא אומרת: "הא לך!"

עד קצווי העצב, עד עינות הליל
ברחובות ברזל ריקים וארוכים
אלוהיי ציווני שאת לעוללייך
מעוניי הרב שקדים וצימוקים

טוב שאת ליבנו עוד ידך לוכדת
אל תרחמיהו בעוייפו לרוץ
אל תניחי לו שיאפיל כחדר
בלי הכוכבים שנשארו בחוץ

שם לוהט ירח כנשיקת טבחת
שם רקיע לח את שיעולו מרעיד
שם שקמה תפיל ענף לי כמטפחת
ואני אקוד לה וארים

ואני יודע כי לקול התוף
בערי מסחר חירשות וכואבות
יום אחד אפול עוד פצוע ראש לקטוף
את חיוכנו זה מבין המרכבות

עד קצויי העצב, עד עינות הליל
ברחובות ברזל ריקים וארוכים
אלוהיי ציווני שאת לעוללייך
מעוניי הרב שקדים וצימוקים

Rencontre sans fin

Car la tempête s'abat sur moi, je t'aimerai pour toujours
En vain j'érigerai un mur pour toi, en vain j'installerai des portes
Mon désir pour toi, et pour toi mon jardin
Et pour moi, mon corps tourne, perdant ses mains

Aux livres, seulement le péché et le juge
Soudain pour toujours, mes yeux sont frappés par toi
Quand dans la rue, un guerrier verse des couchers de soleil de framboises
Tu me paralyses en gerbes

Ne me supplie pas, ne me retire pas du plateau
Je serai seul dans tes pays, je marcherai
Ma prière ne demande rien
Ma prière est unique et elle dit : "Voilà !"

Jusqu'aux confins de la tristesse, jusqu'aux sources de la nuit
Dans les rues de fer vides et longues
Mon Dieu m'a ordonné que tu sois pour tes enfants
De mes nombreuses amandes et raisins secs

C'est bon que ton cœur soit encore saisi par ta main
Ne le plains pas quand il est las de courir
Ne lui permets pas de devenir sombre comme une pièce
Sans les étoiles qui sont restées dehors

Là, la lune brûle comme un baiser d'une cuisinière
Là, le firmament tousse et son toux secoue
Là, une branche de caroubier se lève pour moi comme un mouchoir
Et je m'inclinerai devant elle et je la lèverai

Et je sais qu'au son du tambour
Dans les villes commerçantes sourdes et douloureuses
Un jour je tomberai encore, la tête blessée, pour cueillir
Ce sourire de nous, parmi les chars

Jusqu'aux confins de la tristesse, jusqu'aux sources de la nuit
Dans les rues de fer vides et longues
Mon Dieu m'a ordonné que tu sois pour tes enfants
De mes nombreuses amandes et raisins secs