מחרוזת עדן חסון - עדן חסון перевод на немецкий

מחרוזת עדן חסון

לפני כמה שנים כשהייתי ילד
לא מוכן לעולם וכולם
לא אכלו אותי
אני יושב לבד, כולם כדורגל
מי זה המוזר הזה בראי
אנל'א בעניינים, איך בכלל פונים
חבר'ה צוחקים
וחלום שלי שנהיה חברים
אהה שכח מיזה ת'לא מספיק גבר
ובלב שבר. מתגברים
ואז הדביקו לי שמות, לא חשוב
כמעט שכחתי איך קוראים לי
תמיד אהבתי תלילות
הייתי שר, כותב שעות עד שיום אחד קצת השתניתי

גדל לי קצת זקן על הצלקות
ולמילים שלי התאמתי מנגינות
הגיטרה היא זאת שפתרה לי בעיות
כמה בעיות, כמה בעיות, כמה
רוב הזמן לבד, ארבעה קירות
ככה מהצד, למדתי איך לשחות
אף פעם לא שכחתי מה אני צריך להיות
מה צריך להיות
מה צריך להיות
מה צריך להיות

גדל לי קצת זקן על הצלקות
ולמילים שלי התאמתי מנגינות
הגיטרה היא זאת שפתרה לי בעיות
כמה בעיות, כמה בעיות, כמה

איך את אוהבת לסדר את המציאות
כמו ת'ארון בגדים שלך שלא נפתח לזרים
איך את אוהבת לספר לחברות כאילו יש לך את הכל
תראו את המספרים עולים

ובלילות לבד מתחת לשמיכה
את מדמיינת שיבוא אלייך כמו בסרטים
ובנתיים יעברו כמה שנים ואת עושה הרבה כאילו

שאת מאושרת, יש לך את הכל
יהיה בסדר בגדול
כל הזמן רק חיוכים והצגות

מה את רוצה
מה את צריכה
את כבר לא יודעת
כי אין לך יום
אין לך מה
ואת משתגעת
מה את רוצה
מה את צריכה
אז את שוב בורחת
אל המי, אל המה
אז את מסתובבת סיבובים, סיבובים, סיבובים
מערבבת ערבובים, ערבובים, ערבובים
ואת מסתובבת סיבובים, סיבובים, סיבובים
מערבבת ערבובים, ערבובים, ערבובים
אז את מסתובבת סיבובים, סיבובים, סיבובים
מערבבת ערבובים, ערבובים, ערבובים

לאחרונה את מזייפת
ונוגעת בי פחות
אני מכיר אותך מטורפת
לא מתעסקת בשטויות

ומישהי פעם אמרה לי
שהדברים קורים בזמן
הנושא הזה סגור וכבר
לעסנו את זה
אז להכל אני מוכן

בואי נישן על זה
ונקום מזה
ובמקום לפרק את הכל
בואי נצמח מזה
הכאב הזה
הוא זמני והנצח הוא גדול

את בשלך והכל הופך למסובך
לא יוצא מזה כלום
איך אני כבר לא עומד בזה
לא עומד בזה, לא עומד בזה

את בשלך והכל הופך למסובך
לא יוצא מזה כלום
איך אני כבר לא עומד בזה
לא עומד בזה, לא עומד בזה

את בשלך והכל הופך למסובך
לא יוצא מזה כלום
איך אני כבר לא עומד בזה
לא עומד בזה, לא עומד בזה שוב

ככה בלילות אני יושב לכתוב מילים
ככה באותו מבוך עולים געגועים
כדי שלא יחזור שוב המבול אני שוטף את הפנים
וזורק את האבק מהחיים

ככה לא לבחור בדרך שכולם בוחרים
בעיינים עצומות אני רואה את השבילים
בעולם הזה מי מחבר ומי נותן חיים
יש אמת אחת כתובה לה בספרים

לראות את הטוב
אסור לעצור את השמש עכשיו
שקיעות אדומות
מול כל העולם
משליך את הכל אל הים

כבר שנים עברה הנפש טעונה ברגשות
כשיורקים עליה אש היא משיבה בלהבות
היא תמיד רוצה לצרוח על מנת למצוא שתיקות
כמה מחשבות עברו בי עוד שואל מה לעשות

לראות את הטוב
אסור לעצור את השמש עכשיו
שקיעות אדומות
מול כל העולם
משליך את הכל אל הים

את באה אליי שוב
עושה לי שורט על הגוף
אומרת שבא לך לטוס מפה
לשבת בשמש במקסיקו
לזרוק את הזבל רחוק

נהיה לך צפוף
זמן לעשות איזה מוב
לברוח מכל הטירוף שפה
עלה לך לראש הפואטיקות

לילות הכל מסתובב ואני עדיין חושב
על אותה התקופה
ימים עושה שיפוצים למקומות שכואב
לא מצאתי תרופה

איך את רחוקה
אני שנים פה חץ בלי מטרה
ואת חוזרת פתאום כמו סופה
ומדליקה לי הכל

איך את רחוקה
אני מוצא את עצמי עוד אוהב אותך
והזמן כאן עובר מהר כל כך
אני עדיין שיכור
מהחיוך על הפנים שלך

איך את רחוקה
אני מוצא את עצמי עוד אוהב אותך
והזמן כאן עובר מהר כל כך
אני עדיין שיכור
מהחיוך על הפנים שלך

Medley Eden Hason

Vor einigen Jahren, als ich ein Kind war,
nicht bereit für die Welt und alle
haben mich nicht akzeptiert.
Ich sitze alleine, alle spielen Fußball.
Wer ist dieser komische Typ im Spiegel?
Ich bin nicht im Bilde, wie spricht man überhaupt jemanden an?
Die Leute lachen,
und mein Traum ist, dass wir Freunde werden.
Ahh, vergiss es, du bist nicht Mann genug,
und im Herzen ein Bruch. Wir überwinden es.
Und dann haben sie mir Namen gegeben, egal,
ich habe fast vergessen, wie ich heiße.
Ich habe Steigungen immer geliebt,
ich sang, schrieb stundenlang, bis ich mich eines Tages ein wenig veränderte.

Mir ist ein kleiner Bart über den Narben gewachsen,
und meinen Worten habe ich Melodien angepasst.
Die Gitarre hat mir meine Probleme gelöst,
viele Probleme, viele Probleme, viele.
Meistens allein, vier Wände.
So von der Seite, lernte ich zu schwimmen.
Ich habe nie vergessen, was ich sein muss,
was ich sein muss,
was ich sein muss,
was ich sein muss.

Mir ist ein kleiner Bart über den Narben gewachsen,
und meinen Worten habe ich Melodien angepasst.
Die Gitarre hat mir meine Probleme gelöst,
viele Probleme, viele Probleme, viele.

Wie du es liebst, die Realität zu ordnen,
wie deinen Kleiderschrank, der sich für Fremde nicht öffnet.
Wie du es liebst, deinen Freundinnen zu erzählen, als hättest du alles,
schau, wie die Zahlen steigen.

Und nachts allein unter der Decke
stellst du dir vor, dass er zu dir kommt, wie im Film.
Und inzwischen vergehen ein paar Jahre und du tust vieles nur so als ob.

Dass du glücklich bist, du hast alles,
es wird schon gut, im Großen und Ganzen.
Immer nur Lächeln und Vorstellungen.

Was willst du?
Was brauchst du?
Du weißt es schon nicht mehr,
weil du keinen Tag hast,
du hast kein Was,
und du wirst verrückt.
Was willst du?
Was brauchst du?
Dann läufst du wieder weg,
zu dem Wer, zu dem Was.
Also drehst du dich im Kreis, im Kreis, im Kreis,
vermischt Mischungen, Mischungen, Mischungen.
Und du drehst dich im Kreis, im Kreis, im Kreis,
vermischt Mischungen, Mischungen, Mischungen.
Also drehst du dich im Kreis, im Kreis, im Kreis,
vermischt Mischungen, Mischungen, Mischungen.

In letzter Zeit täuschst du etwas vor
und berührst mich weniger.
Ich kenne dich als verrückt,
beschäftigst dich nicht mit Unsinn.

Und jemand hat mir mal gesagt,
dass die Dinge zur rechten Zeit passieren.
Dieses Thema ist abgeschlossen und wir haben
es schon durchgekaut.
Also, ich bin auf alles vorbereitet.

Lass uns darüber schlafen
und dann aufwachen,
und anstatt alles zu zerstören,
lass uns daran wachsen.
Dieser Schmerz
ist vorübergehend und die Ewigkeit ist groß.

Du bist in deinem Element und alles wird kompliziert,
dabei kommt nichts heraus.
Wie ich das nicht mehr ertrage,
ertrage das nicht, ertrage das nicht.

Du bist in deinem Element und alles wird kompliziert,
dabei kommt nichts heraus.
Wie ich das nicht mehr ertrage,
ertrage das nicht, ertrage das nicht.

Du bist in deinem Element und alles wird kompliziert,
dabei kommt nichts heraus.
Wie ich das nicht mehr ertrage,
ertrage das nicht mehr, ertrage das nicht mehr, schon wieder.

So sitze ich nachts und schreibe Worte,
so in demselben Labyrinth steigen Sehnsüchte auf.
Damit die Flut nicht zurückkehrt, wasche ich mir das Gesicht
und werfe den Staub aus meinem Leben.

So wähle ich nicht den Weg, den alle wählen.
Mit geschlossenen Augen sehe ich die Pfade.
In dieser Welt, wer verbindet und wer gibt Leben?
Es gibt eine Wahrheit, die in den Büchern steht.

Das Gute sehen,
man darf die Sonne jetzt nicht aufhalten.
Rote Sonnenuntergänge,
vor aller Welt,
werfe ich alles ins Meer.

Seit Jahren ist die Seele mit Gefühlen beladen,
wenn man sie mit Feuer bespuckt, antwortet sie mit Flammen.
Sie will immer schreien, um Stille zu finden.
Wie viele Gedanken sind mir durch den Kopf gegangen, ich frage mich immer noch, was ich tun soll.

Das Gute sehen,
man darf die Sonne jetzt nicht aufhalten.
Rote Sonnenuntergänge,
vor aller Welt,
werfe ich alles ins Meer.

Du kommst wieder zu mir,
machst mir Kratzer auf den Körper,
sagst, dass du von hier wegfliegen willst,
in der Sonne in Mexiko sitzen,
den Müll weit wegwerfen willst.

Es wird dir zu eng,
Zeit, etwas zu unternehmen,
vor all dem Wahnsinn hier zu fliehen.
Dir ist die Poesie zu Kopf gestiegen.

Nachts dreht sich alles und ich denke immer noch
an diese Zeit.
Tagsüber renoviere ich die Orte, die schmerzen,
ich habe kein Heilmittel gefunden.

Wie weit du weg bist,
ich bin seit Jahren hier ein Pfeil ohne Ziel,
und du kehrst plötzlich zurück wie ein Sturm
und zündest alles in mir an.

Wie weit du weg bist,
ich ertappe mich dabei, dich immer noch zu lieben,
und die Zeit vergeht hier so schnell.
Ich bin immer noch betrunken
von dem Lächeln auf deinem Gesicht.

Wie weit du weg bist,
ich ertappe mich dabei, dich immer noch zu lieben,
und die Zeit vergeht hier so schnell.
Ich bin immer noch betrunken
von dem Lächeln auf deinem Gesicht.