Текст и перевод песни עומר אדם feat. לירן דנינו - סיפור ישן

סיפור ישן

סיפור ישן עיירה שמעבר לים
היא היתה יחידה וזוהרת
רחוק מכאן
איך כתבנו את שמנו בדם
בברית נעורים את זוכרת
נשקנו רכות מרוחים בתמימות
חיבקנו כל יום רגעים של פשטות
השמש זרחה רק עלינו יותר
נשבענו לנצח תמיד נשאר
הקיץ תם ואיך אשוב הביתה
אני כותב לך
אהובה יפת עיניים אני כותב בנתיים
את האש אני המיים ציפור ללא כנפיים
רק חולם אותך כל לילה רחוקה שלי תמיד שלך
ואיך הזמן מתעתע כמו חץ בלב פוגע
הוא זוחל והוא נוסע בטח לא יודע
כמה געגוע מתלקח כשהנפש עצובה
בסוף עונת גשמים אני ישוב אליך
אני כותב לך
סיפור ישן על מכתב שמעבר לים
את כתבת אני לא מסתדרת
רחוק כל כך אל תכעס מקווה שתסלח
אהבה רחוקה לי כואבת
ואיך געגוע מטריף כל דימיון
תבין אהובי אין פה שום היגיון
שני ילדים בעולם כה גדול
וקיץ אחד שצועק לי בקול
הלב נשרף מכתב אני כותב לך
ולא שולח
אהובה יפת עיניים אני כותב בינתיים
את האש אני המיים ציפור ללא כנפיים
רק חולם אותך כל לילה רחוקה שלי תמיד שלך
ואיך הזמן מתעתע כמו חץ בלב פוגע
הוא זוחל והוא נוסע בטח לא יודע
כמה געגוע מתלקח כשהנפש עצובה
סיפור ישן חלום של קיץ מתגעגע

Une vieille histoire

Une vieille histoire d'une ville au-delà des mers
Tu étais unique et éblouissante
Loin d'ici
Comment avons-nous écrit nos noms dans le sang
Dans l'alliance de jeunesse, tu te souviens
Nous nous sommes doucement embrassés, enduits d'innocence
Nous avons étreint chaque jour des moments de simplicité
Le soleil ne brillait que pour nous, encore plus
Nous avons juré de rester pour toujours
L'été est terminé et comment rentrerai-je à la maison ?
Je t'écris
Ma bien-aimée aux beaux yeux, j'écris en attendant
Tu es le feu, je suis l'eau, un oiseau sans ailes
Je ne rêve que de toi chaque nuit, ma lointaine, toujours à toi
Et comment le temps est trompeur, tel une flèche qui frappe le cœur
Il rampe et il voyage, ne sachant certainement pas
Combien le désir s'enflamme lorsque l’âme est triste
À la fin de la saison des pluies, je reviendrai à toi
Je t'écris
Une vieille histoire d'une lettre au-delà des mers
Tu as écrit, je ne m'en sors pas
Si loin, ne sois pas fâché, j'espère que tu pardonneras
L'amour lointain me fait mal
Et comment le désir rend fou toute imagination
Comprends, mon amour, qu'il n'y a aucune logique ici
Deux enfants dans un monde si grand
Et un été qui me crie à tue-tête
Le cœur brûlé, je t’écris une lettre
Et je ne l'envoie pas
Ma bien-aimée aux beaux yeux, j'écris entre-temps
Tu es le feu, je suis l'eau, un oiseau sans ailes
Je ne rêve que de toi chaque nuit, ma lointaine, toujours à toi
Et comment le temps est trompeur, tel une flèche qui frappe le cœur
Il rampe et il voyage, ne sachant certainement pas
Combien le désir s'enflamme lorsque l’âme est triste
Une vieille histoire, un rêve d'été nostalgique