Ma Laasot - Omer Adam перевод на французский

Ma Laasot

למה ככה זה קורה כל פעם לא יוצא מזה
יושב חושב מה לאשות ולא מוצא תשובות
כולם מנסים להסביר את המצב
אבל בפנים אני יודע שזה לא נחשב
רוצה לעצור את הכל רוצה אבל לא יכול
לא יודע איך הכל קרה מהר בלי התרעה
אז מה לעשות מה לעשות שואל את עצמי כל פעם בלילות
האם תחזור או לעולם כבר לא תשוב
התקופה היפה של השקט והשלווה
חלפה לה אך נותרה בי עוד תקווה
איך הכל היה יפה רגוע ושונה
פתאום הכל כל כך מוזר רק חושב על המחר
מקווה שיהיה לי טוב עמוק בפנים
שאני לבד עם עצמי ולא רק עם חברים
אז מה לעשות מה לעשות שואל את עצמי כל פעם בלילות
האם תחזור או לעולם כבר לא תשוב
התקופה היפה של השקט והשלווה
חלפה לה אך נותרה בי עוד תקווה
אז מה לעשות, מה לעשות שואל את עצמי כל פעם בלילות
האם תחזור או לעולם כבר לא תשוב
התקופה היפה של השקט והשלווה
חלפה לה אך נותרה בי עוד תקווה
לאן שלא הולך לא מוצה שום דבר
מרגש מרגיש בתוכי תחושה של עצב שורף
מסתובב ברחוב לא מבין מה כולם רוצים
ושוב נשאר לבדי עם אותם רגעים

Ma Laasot

Pourquoi ça arrive toujours comme ça, ça ne marche jamais ?
Je suis assis, je me demande ce que je dois faire, et je ne trouve pas de réponses.
Tout le monde essaie d'expliquer la situation,
mais au fond de moi, je sais que ce n'est pas ça.
J'ai envie d'arrêter tout, j'ai envie, mais je ne peux pas.
Je ne sais pas comment tout est arrivé si vite, sans prévenir.
Alors quoi faire, quoi faire, je me le demande tous les soirs.
Reviendras-tu, ou ne reviendras-tu jamais ?
La belle période de calme et de sérénité,
elle est passée, mais il me reste encore un espoir.
Comme tout était beau, calme et différent,
tout est si étrange soudainement, je ne pense qu'à demain.
J'espère que j'irai bien, au fond de moi,
que je suis seul avec moi-même, et pas seulement avec des amis.
Alors quoi faire, quoi faire, je me le demande tous les soirs.
Reviendras-tu, ou ne reviendras-tu jamais ?
La belle période de calme et de sérénité,
elle est passée, mais il me reste encore un espoir.
Alors quoi faire, quoi faire, je me le demande tous les soirs.
Reviendras-tu, ou ne reviendras-tu jamais ?
La belle période de calme et de sérénité,
elle est passée, mais il me reste encore un espoir.
Où que j'aille, je ne trouve rien,
je sens en moi une sensation de tristesse qui brûle.
Je me promène dans la rue, je ne comprends pas ce que tout le monde veut,
et je me retrouve seul, à nouveau, avec ces moments-là.