Текст и перевод песни עמיר לב - בלפור 7

בלפור 7

ראש הממשלה לא בא לאזכרה של הנופלים
הבת שלי שומעת ברוס בחדר הקטן
המפוחית הזאת שלא קשורה לכאן
והצעקות שלו על אמריקה שאבודה מזמן

ראש הממשלה לא בא לאזכרה של הנופלים
קורא על האחים ביילסקי שהסתתרו מהגרמנים
עכשיו הם כאן מלאים בתרופות
מאה שקלים בחודש מהמדינה על השנים היפות
רציתי לצעוד איתם אתמול בירושלים
אני לא כמו שאני מדבר נשארתי בבית

בסוף נופל
נופל על השטיח האדום
תמיד הוא מתעורר מוקדם
בא ולוחש
אבא אתה קם

ראש הממשלה לא בא לאזכרה של הנופלים
גיהינום עכשיו בג′נין הריח המסריח שזורם ברחובות
הגעגועים למתים המרפסות השבורות
החיילים המפחידים שיכולים לעשות הכול
השמאלנים שרושמים את הדוחות
הילדים של עזה
והילדים של שדרות

תמיד בסוף נופל
נופל על השטיח האדום
תמיד הוא מתעורר מוקדם
בא ולוחש
אבא אתה קם

ראש הממשלה לא בא לאזכרה של הנופלים
הוא והאישה שלו בטח ישנים
גב על גב אולי מחובקים
מכוסים או לא
בטח מכוסים

פתאום שתיי הידיים שלי רועדות
התקף חרדה, אני מתחיל לכתוב שמות
ויקי כנפו, ישראל טוויטו, אורי אבנרי,
אודי אדיב, אביגדור פלדמן, מרתין לותר קינג,
אילן צלר, דנה והילדים.

בלפור 7

Le Premier ministre n'est pas venu à la commémoration des soldats tombés au combat
Ma fille écoute du Bruce Springsteen dans la petite chambre
Cet harmonica qui n'a rien à faire ici
Et ses cris sur l'Amérique qui est perdue depuis longtemps

Le Premier ministre n'est pas venu à la commémoration des soldats tombés au combat
Il lit sur les frères Bielski qui se cachaient des Allemands
Maintenant, ils sont là, pleins de médicaments
Cent shekels par mois de l'État pour leurs belles années
J'avais envie de marcher avec eux hier à Jérusalem
Je ne suis pas comme je parle, je suis resté à la maison

Finalement, il tombe
Il tombe sur le tapis rouge
Il se réveille toujours tôt
Il vient et murmure
Papa, tu te réveilles

Le Premier ministre n'est pas venu à la commémoration des soldats tombés au combat
L'enfer maintenant à Jénine, l'odeur nauséabonde qui coule dans les rues
Le désir des morts, les balcons brisés
Les soldats effrayants qui peuvent tout faire
Les gauchistes qui enregistrent les rapports
Les enfants de Gaza
Et les enfants de Sderot

Il tombe toujours à la fin
Il tombe sur le tapis rouge
Il se réveille toujours tôt
Il vient et murmure
Papa, tu te réveilles

Le Premier ministre n'est pas venu à la commémoration des soldats tombés au combat
Lui et sa femme dorment certainement
Dos à dos, peut-être enlacés
Couvert ou pas
Certainement couvert

Soudain, mes deux mains tremblent
Une crise d'angoisse, je commence à écrire des noms
Vicky Knafo, Israël Twito, Uri Avneri,
Oudi Adiv, Avigdor Feldman, Martin Luther King,
Ilan Tzaler, Dana et les enfants.