בסוף הדרך - ענבל רז перевод на немецкий

בסוף הדרך

וזה קצת אבסורד
איך שהלכנו לאיבוד
לא ידענו לאן זה לוקח
שוב אותה תמונה
שלי שלך אל מול הים
ואת הכל אתה שוכח

למה זה מרגיש כמו קארמה
ממתי הפכנו להיות כמו כולם
כמה אומרים זה מלמעלה
אולי כי ככה בנוי העולם

בסוף הדרך אתה עומד מולי ומחייך
דקה לפני ששוב אתה הולך לבד וסוגר לי את הדלת
בסוף הדרך אתה עומד מולי ומסתבך
לא יודע מה לומר כי אולי זה מיותר מעדיף לשמור על שקט

ואתה טיפש בלילה משחק באש
איך בבוקר המצפון רגוע
חלמנו בגדול מילים שהתפזרו בחול
בראש שלך הכל ידוע

למה זה מרגיש כמו קארמה
ממתי הפכנו להיות כמו כולם
כמה אומרים זה מלמעלה
אולי כי ככה בנוי העולם

בסוף הדרך אתה עומד מולי ומחייך
דקה לפני ששוב אתה הולך לבד וסוגר לי את הדלת
בסוף הדרך אתה עומד מולי ומסתבך
לא יודע מה לומר כי אולי זה מיותר מעדיף לשמור על שקט

למה זה מרגיש כמו קארמה
ממתי הפכנו להיות כמו כולם
כמה אומרים זה מלמעלה
אולי כי ככה בנוי העולם
בסוף הדרך
דקה לפני ששוב אתה הולך לבד וסוגר לי את הדלת
בסוף הדרך אתה עומד מולי ומסתבך
לא יודע מה לומר כי אולי זה מיותר מעדיף לשמור על שקט

Am Ende des Weges

Und es ist ein bisschen absurd,
wie wir uns verloren haben.
Wir wussten nicht, wohin es führt.
Wieder dasselbe Bild,
von mir und dir vor dem Meer.
Und du vergisst alles.

Warum fühlt es sich wie Karma an?
Seit wann sind wir wie alle anderen?
Wie viele sagen, es kommt von oben.
Vielleicht, weil die Welt so aufgebaut ist.

Am Ende des Weges stehst du vor mir und lächelst,
eine Minute bevor du wieder alleine gehst und mir die Tür verschließt.
Am Ende des Weges stehst du vor mir und verhedderst dich,
weißt nicht, was du sagen sollst, weil es vielleicht überflüssig ist, ziehst es vor zu schweigen.

Und du bist dumm, spielst nachts mit dem Feuer.
Wie ist dein Gewissen morgens ruhig?
Wir träumten groß, Worte, die im Sand verwehten.
In deinem Kopf ist alles bekannt.

Warum fühlt es sich wie Karma an?
Seit wann sind wir wie alle anderen?
Wie viele sagen, es kommt von oben.
Vielleicht, weil die Welt so aufgebaut ist.

Am Ende des Weges stehst du vor mir und lächelst,
eine Minute bevor du wieder alleine gehst und mir die Tür verschließt.
Am Ende des Weges stehst du vor mir und verhedderst dich,
weißt nicht, was du sagen sollst, weil es vielleicht überflüssig ist, ziehst es vor zu schweigen.

Warum fühlt es sich wie Karma an?
Seit wann sind wir wie alle anderen?
Wie viele sagen, es kommt von oben.
Vielleicht, weil die Welt so aufgebaut ist.
Am Ende des Weges,
eine Minute bevor du wieder alleine gehst und mir die Tür verschließt.
Am Ende des Weges stehst du vor mir und verhedderst dich,
weißt nicht, was du sagen sollst, weil es vielleicht überflüssig ist, ziehst es vor zu schweigen.