מסביב למדורה - Tsevet Havay Chativat Hatsanhanim перевод на немецкий

מסביב למדורה

אומתם לא היתה להם אם
לא ידעה בצאתם לדרך
היה לילה עמוק ונושם
כתמיד בניסן, הירח.

וישבה בו עדת נערים בני בלי שם
חשופי מרפקים וברך,
הם הקשיבו הקשב והחרש
או שילבו בשיחה דבר ויכוח.
לפניהם עלי רגל של אש
מדורה חגה נעה ברוח
לא יותר אך בכתב האומה העיקש,
אותו לילה נחרט עלי לוח

את העול הפשוט כעפר
הם נשאו בלי הבט אחורה
לא תקע לפניהם השופר
לא לוטף קדקודם בליל חורף
בשני שרוולים הקשורים לצוואר
רק הסוודר חיבקם מעורף

נעליים נוקשות ילקוטים
סעודה של זיתים ופרי תומר
וספלי אלומיניום קמוטים
ורעות וקורבן לאין אומר
מה נוסיף ונמנה מדברים פעוטים
נוצרות אגדות זה החומר

מה נשיר עליהם מה נשיר
הם עושים זאת יפה מאיתנו
בעצמם הם כותבים להם שיר
ואפילו ספרים כבר נתנו
זהו טיב הפלמ"ח הוא איננו משאיר
כל מלאכה לשלא משלנו

אבל ככה יוגד נא לאמור
נערים להוי נא ידוע
בין חגיו הגדולים של הדור
אין יפה מחגכם הצנוע
למולכם האומה על סיפו של הדרור
נשתחווה ובוכה הבינוה

Rund ums Lagerfeuer

Ihre Nation hatte keine Mutter,
Sie wusste es nicht, als sie aufbrachen.
Es war eine tiefe, atmende Nacht,
Wie immer im Nissan, der Mond.

Und da saß eine Gruppe von Jünglingen ohne Namen,
Mit nackten Ellbogen und Knien.
Sie hörten aufmerksam und still zu,
Oder verflochten in das Gespräch ein Wort des Streits.
Vor ihnen flammten Feuerzungen,
Ein Lagerfeuer tanzte im Wind.
Nicht mehr, doch in der hartnäckigen Schrift der Nation,
Wurde jene Nacht in die Tafel geritzt, meine Liebste.

Die einfache Last, wie Staub,
Trugen sie, ohne zurückzublicken.
Kein Schofar blies vor ihnen,
Kein Streicheln über ihre Köpfe in Winternächten.
Mit zwei Ärmeln, die um den Hals gebunden waren,
Nur der Pullover umarmte sie von hinten, meine Liebste.

Feste Schuhe, Rucksäcke,
Eine Mahlzeit aus Oliven und Datteln,
Und zerknitterte Aluminiumbecher,
Und Kameradschaft und Opfer ohne Worte.
Was sollen wir noch hinzufügen und aufzählen an kleinen Dingen?
So entstehen Legenden, das ist der Stoff, meine Liebste.

Was sollen wir über sie singen, was sollen wir singen?
Sie machen es besser als wir.
Sie schreiben sich selbst ihr Lied,
Und sogar Bücher haben sie schon gegeben.
Das ist die Art des Palmach, er überlässt
Keine Arbeit jemand anderem als uns, meine Liebste.

Aber so soll es gesagt werden,
Jünglinge, wisset,
Unter den großen Festen der Generation,
Gibt es keines, das schöner ist als euer bescheidenes Fest.
Vor euch verneigt sich die Nation an der Schwelle zur Freiheit,
Und weint, versteht es, meine Liebste.