Текст и перевод песни Tsevet Havay Chativat Hatsanhanim - מסביב למדורה

מסביב למדורה

אומתם לא היתה להם אם
לא ידעה בצאתם לדרך
היה לילה עמוק ונושם
כתמיד בניסן, הירח.

וישבה בו עדת נערים בני בלי שם
חשופי מרפקים וברך,
הם הקשיבו הקשב והחרש
או שילבו בשיחה דבר ויכוח.
לפניהם עלי רגל של אש
מדורה חגה נעה ברוח
לא יותר אך בכתב האומה העיקש,
אותו לילה נחרט עלי לוח

את העול הפשוט כעפר
הם נשאו בלי הבט אחורה
לא תקע לפניהם השופר
לא לוטף קדקודם בליל חורף
בשני שרוולים הקשורים לצוואר
רק הסוודר חיבקם מעורף

נעליים נוקשות ילקוטים
סעודה של זיתים ופרי תומר
וספלי אלומיניום קמוטים
ורעות וקורבן לאין אומר
מה נוסיף ונמנה מדברים פעוטים
נוצרות אגדות זה החומר

מה נשיר עליהם מה נשיר
הם עושים זאת יפה מאיתנו
בעצמם הם כותבים להם שיר
ואפילו ספרים כבר נתנו
זהו טיב הפלמ"ח הוא איננו משאיר
כל מלאכה לשלא משלנו

אבל ככה יוגד נא לאמור
נערים להוי נא ידוע
בין חגיו הגדולים של הדור
אין יפה מחגכם הצנוע
למולכם האומה על סיפו של הדרור
נשתחווה ובוכה הבינוה

Around the Campfire

Their nation was motherless,
Unaware of their departure's way.
The night was deep and breathing slow,
As always in Nisan, the moon aglow.

And there sat a band of nameless boys,
Elbows and knees bare, making little noise.
They listened with rapt attention, keen and deep,
Or joined in conversation, words they'd keep.
Before them, on the ground, a fire's embrace,
A campfire swirling, dancing with grace.
No more, but in the nation's stubborn script,
That night was etched, a memory to grip.

The burden, simple as the dust of earth,
They carried without a backward glance, its worth
No shofar blew before them, loud and clear,
No hand caressed their heads in winter's cheer.
With sleeves tied 'round their necks, a simple knot,
Only their sweaters hugged them, I've been taught.

Stiff boots and knapsacks, worn and true,
A meal of olives and dates, just a few.
And crumpled aluminum cups they held tight,
And camaraderie, and sacrifice, burning bright.
What more can we add to these small things we see?
Legends are born of such simplicity.

What shall we sing of them, what can we say?
They do it better than we ever may.
They write their own songs, with hearts so bold,
And even books they've given, stories told.
Such is the Palmach's way, they leave no task undone,
No work for others, their battles they've won.

But let it be said, let it be known,
Young men, let this truth be clearly shown:
Among the great festivals of our time,
None are more beautiful than yours, so sublime.
Before you, the nation on freedom's shore,
We bow our heads and weep, and adore.