סמוראי - רביד פלוטניק feat. ג'ימבו ג'יי перевод на немецкий

סמוראי

מכה למעלה מכה למטה
מדיטציה ואורייתא
אצלנו קיבלת מה נתת
אומנות המלחמה שמקדשת ת'מילה כמו את החרב, יגעת מצאת, תאמין

שומע את הרוח שורקת דרך העצים
רואה את האמת עוברת דרך חריצים
הפסדים ונצחונות, סמוראי, אלה החיים
אנחנו נשמות שמחפשות תתדרים הנכונים
וכולנו תלמידים, הכל זה שיעורים

מכה קדימה מכה אחורה
מניאק מי יסתום את הג'ורה
מסרב לראות אפור
בונה תתפאורה במטאפורה

מתקשר עם עולמות עליונים דרך מילים שחוצבות את דרכן מהסלע
כשהבריאה מתקשרת עם התודעה שלי, מראה לי את פניה אז אני מראה לה
את פניי, עדיין קם בבוקר ואומר מודה אני, כולם אחריי
ואומר לעצמי - אתה תלמיד, אתה סמוראי

גם אם הבאתי בכי, דם ודמעות
השחזתי חרב, אלף לילות
אין בי שום ספק אין אולי
אני עדיין אש יוקדת, עדיין סמוראי

הכל לפי תורת הסמוראי, הכל אצלי מעצם נעוריי
הקול אצלי בראש חפר ת'בור עמוק עמוק
ולא נתן לחלומות להיגמר נשאר רק להודות לרוח מעליי
אני רוצה להאמין שאני ראוי, אני זכאי
שווה בין שווים אין מעליי או מתחתיי
עדיין לא הפכתי מוזיקאי פוליטיקאי
דם חריף בעורקיי, יש לי מנטור מרוקאי
אני ואתה נשנה את העולם
בלילות אני מרחף בין הגגות ונעלם
אל השמיים, פעמיים כי טוב הוצאתי קיטור
לא עליתי כיתות, פיתחתי שיטות,
זרעתי בדמעה קצרתי בשמחה קיבלתי את עול המלאכה
וואלה, ברכה מן אללה, המשכתי לכתוב
דבקתי בתורת המלחמה הנשמה שלי בוערת והנפש שלי חיה
היום אני פותח את הפה ואז חותך עם המילים שלי
בצומת הקרבות אני עובר בין עולמות
תמיד בעומק המצולות אני מגשים את החלומות
אם נראה את היקום כידיים מושטות
נתפוצץ כאילו מחכות 72 בתולות

שומע,
היה איתי אחד ביסודי שהתאמן בקראטה
(אוקיי)
ובי"ב הוא כבר היה אלוף הארץ, או משהו כזה
וכשבאו להתחיל איתו מכות הוא היה בורח
(מה?)
ומתתי לראות אותו קובר אותם
שאלתי "איך תה לא מחזיר?" והוא ענה לי
(נו?)
את מה שהוא עשה לי אני לא זוכר
ואת מה שאני הייתי עושה לו - הוא לא היה שוכח

(בואנה אחלה משפט)
ואנחנו גם כאלה קצת
שנים שהתאמנו בלירות את המילים הכי מהר על אוטומט
רק כדי לומר אותן לאט, רק כדי לומר מעט
אין מילים סתם, אפשר לקבור נשמה של בנאדם באבחת מילה אחת
(באבחת מילה אחת)

אז דווקא כי הגענו לאן שרצינו נמשיך להתייצב לאימונים
נפלס לנו תדרך ונתמיד, נזיע, נירק דם
ואף לא נביט אל השעון
לא נשאל לתוצאה, נסמוך על השיטה
נלך כדי לחזור כמו פזמון
כמו הילד שברח מהתגרה ההיא עטור בניצחון

Samurai

Schlag nach oben, Schlag nach unten
Meditation und Lehre
Bei uns hast du bekommen, was du gegeben hast
Die Kriegskunst, die das Wort heiligt wie das Schwert, du hast dich bemüht, du hast gefunden, glaube

Ich höre den Wind durch die Bäume pfeifen
Ich sehe die Wahrheit durch die Ritzen dringen
Niederlagen und Siege, Samurai, das ist das Leben
Wir sind Seelen, die die richtigen Frequenzen suchen
Und wir alle sind Schüler, alles sind Lektionen

Schlag nach vorne, Schlag nach hinten
Mistkerl, wer wird das Maul stopfen
Ich weigere mich, Grau zu sehen
Baue die Kulisse in der Metapher

Ich kommuniziere mit höheren Welten durch Worte, die ihren Weg aus dem Felsen hauen
Wenn die Schöpfung mit meinem Bewusstsein kommuniziert, mir ihr Gesicht zeigt, dann zeige ich ihr
Mein Gesicht, stehe morgens immer noch auf und sage „Ich danke“, alle nach mir
Und sage mir selbst – du bist ein Schüler, du bist ein Samurai

Auch wenn ich Weinen, Blut und Tränen gebracht habe
Ich habe mein Schwert geschärft, tausend Nächte lang
In mir ist kein Zweifel, kein Vielleicht
Ich bin immer noch brennendes Feuer, immer noch ein Samurai

Alles nach der Lehre des Samurai, alles bei mir seit meiner Jugend
Die Stimme in meinem Kopf grub die Grube tief, tief
Und ließ die Träume nicht enden, es bleibt nur, dem Geist über mir zu danken
Ich möchte glauben, dass ich würdig bin, dass ich berechtigt bin
Gleich unter Gleichen, nichts über mir oder unter mir
Ich bin noch kein Musiker-Politiker geworden
Scharfes Blut in meinen Adern, ich habe einen marokkanischen Mentor
Ich und du werden die Welt verändern
Nachts schwebe ich zwischen den Dächern und verschwinde
In den Himmel, zweimal, weil es gut ist, ließ ich Dampf ab
Ich bin nicht in Klassen aufgestiegen, ich habe Methoden entwickelt,
Ich säte mit Tränen, ich erntete mit Freude, ich nahm das Joch der Arbeit an
Wahrlich, ein Segen von Allah, ich schrieb weiter
Ich hielt an der Kriegskunst fest, meine Seele brennt und mein Geist lebt
Heute öffne ich meinen Mund und schneide dann mit meinen Worten
An der Kreuzung der Schlachten wechsle ich zwischen Welten
Immer in der Tiefe der Abgründe verwirkliche ich die Träume
Wenn wir das Universum als ausgestreckte Hände sehen
Werden wir explodieren, als ob 72 Jungfrauen warten

Hör mal,
Da war einer mit mir in der Grundschule, der Karate trainierte
(Okay)
Und in der 12. Klasse war er schon Landesmeister, oder so was
Und wenn Leute Streit mit ihm anfangen wollten, ist er weggelaufen
(Was?)
Und ich brannte darauf zu sehen, wie er sie fertig macht
Ich fragte: „Warum wehrst du dich nicht?“ Und er antwortete mir
(Na?)
Was er mir angetan hat, daran erinnere ich mich nicht
Und was ich ihm angetan hätte – das hätte er nicht vergessen

(Mann, toller Satz)
Und wir sind auch ein bisschen so
Jahrelang haben wir trainiert, die Worte am schnellsten automatisch abzufeuern
Nur um sie langsam zu sagen, nur um wenig zu sagen
Keine leeren Worte, man kann die Seele eines Menschen mit dem Hieb eines einzigen Wortes begraben
(Mit dem Hieb eines einzigen Wortes)

Also gerade weil wir erreicht haben, was wir wollten, werden wir weiter zum Training erscheinen
Wir werden uns den Weg bahnen und durchhalten, schwitzen, Blut spucken
Und niemals auf die Uhr schauen
Wir werden nicht nach dem Ergebnis fragen, wir werden uns auf die Methode verlassen
Wir werden gehen, um zurückzukehren wie ein Refrain
Wie der Junge, der siegreich aus jenem Kampf floh