צריך לצלצל פעמיים - שושנה דמארי перевод на немецкий

צריך לצלצל פעמיים

תופרת אני ותופרת
הים לא יחדל מלנהום
אני את פניך זוכרת
כאילו היה זה היום

אח כמה צחקנו אי פעם
ראשי המתולתל כה הזהיב
היה לימים איזה טעם
של עץ תפוחים באביב

אמרתי: "תבוא בין ערביים
אותי לטייל להזמין
כתובתי הגליל מספר שניים
קומה ראשונה מימין..."

צריך לצלצל פעמיים
צריך לחכות רגע קט
ואז נפתחות הדלתיים
ואז נפגשים במבט

צריך לצלצל פעמיים
לבוא ולומר: "ערב טוב
נכנסתי אלייך בינתיים
כיוון שעברתי ברחוב"

וכך, עד שבא אותו ערב
שטפו מדרכות רועשות
דבריך ענוני כחרב
דבריך היכוני כשוט

שתקתי, דבר לא ידעתי
חינקוני דמעות בגרון
נפרדנו... לפתע שמעתי
בפתח צלצול פעמון -

לרגע איחרתי לפתוח
איחרתי מכאב ומאור
מדוע מיהרת לברוח?
מדוע מיהרת? אמור

צריך לצלצל פעמיים

תופרת אני ותופרת

אם פעם יהיה ותבואה
שנית פה ברחוב לעבור
תזכור כי בבית מרגוע
תזכור כי דולק בו האור

תבוא אם תרצה כמו פעם
דבר לא צריך לחדש
אין צורך בבכי וצער
סליחה לא צריך לבקש

צריך לצלצל פעמיים

Man muss zweimal klingeln

Ich nähe und nähe
Das Meer wird nicht aufhören zu tosen
Ich erinnere mich an dein Gesicht
Als wäre es heute gewesen

Ach, wie haben wir einst gelacht
Mein lockiges Haar war so golden
Die Tage hatten einen Geschmack
Von Apfelbäumen im Frühling

Ich sagte: "Komm am Abend vorbei
Um mich zum Spaziergang einzuladen
Meine Adresse ist Galil Nummer zwei
Erster Stock rechts..."

Man muss zweimal klingeln
Man muss einen Moment warten
Und dann öffnen sich die Türen
Und dann treffen sich die Blicke

Man muss zweimal klingeln
Kommen und sagen: "Guten Abend
Ich bin nur kurz hereingekommen
Weil ich gerade in der Straße vorbeiging"

Und so, bis zu jenem Abend
Rauschende Bürgersteige flossen dahin
Deine Worte trafen mich wie ein Schwert
Deine Worte schlugen mich wie eine Peitsche

Ich schwieg, ich wusste nichts
Tränen würgten mich in der Kehle
Wir trennten uns... Plötzlich hörte ich
An der Tür eine Klingel läuten -

Ich habe einen Moment gezögert zu öffnen
Ich zögerte vor Schmerz und Licht
Warum bist du so eilig geflohen?
Warum so eilig? Sag mir

Man muss zweimal klingeln

Ich nähe und nähe

Wenn du eines Tages wiederkommst
Und wieder hier in der Straße vorbeigehst
Erinnere dich, dass im Haus der Ruhe
Erinnere dich, dass das Licht brennt

Komm, wenn du willst, wie damals
Nichts muss erneuert werden
Es braucht kein Weinen und keinen Kummer
Du brauchst nicht um Verzeihung zu bitten

Man muss zweimal klingeln