הרדופים - שלמה ארצי перевод на немецкий

הרדופים

לא נפרח כבר פעמיים, והרוח על המים,
יפזר דממה צוננת על פנינו החיוורות
שמה בין איבי הנחל, בשעה אחת נשכחת,
זכרונות אזוב שלנו מתרפקים על הקירות.

בלי תוגה, כפופי צמרת, בלוריות שיבה נבדרת
באשר יפות התואר, בין שריקות העדרים.
תפנוקי גוון ירטיטו, בלכתן לרחוץ בזרם
נכלמים נשפיל עיננו, אל המים הקרירים.

לא נוסיפה עוד לנוע, משתאים נביט ברוח
איך הוא יחד עם המים, מפרקים את הסלעים.
תאנה חנטה פגיה, והנשר היגע -
אל קינו חזר בחושך מדרכי האלוהים.

הרדופים שלי, כמוני, וכמוך שכל ימייך,
את פרחי האור שלנו את פיזרת לכל רועה.
לא עופות מרום אנחנו, ואל גובה השמיים,
גם אתם, גם אנוכי - לא נגיע כנראה.

רק בהר על קו הרכס מישהו מוסיף ללכת,
מן הואדי והאבן, לרכסים, אל הרוחות.
עד אשר בכסות הערב, יחזור נוגה אלייך,
עם פכפוך פלגים, עם רחש הרדופים ליד החוף.

Die Oleander

Wir werden nicht zweimal blühen, und der Wind über den Wassern,
wird kühles Schweigen über unsere blassen Gesichter streuen.
Dort zwischen den Bachkiefern, in einer vergessenen Stunde,
lehnen sich unsere Mooserinnerungen an die Wände.

Ohne Trauer, mit krummen Wipfeln, silberne Schöpfe verstreut,
wo die Schönsten sind, zwischen dem Pfeifen der Herden.
Zärtliche Farbtöne zittern, wenn sie zum Strom baden gehen,
beschämt senken wir die Augen zu den kühlen Wassern.

Wir bewegen uns nicht mehr, staunend schauen wir dem Wind zu,
wie er mit dem Wasser gemeinsam die Felsen zermürbt.
Eine Feige wirft ihre Früchte, und der müde Adler –
kehrt im Dunkel zu seinem Nest zurück von Gottes Wegen.

Meine Oleander, wie ich, und wie du, die du all deine Tage,
unsere Lichtblumen jedem Hirten verstreut hast.
Wir sind keine Vögel der Höhe, und in den Himmel,
werden weder ihr noch ich jemals gelangen.

Nur auf dem Berg am Grat geht noch jemand weiter,
vom Tal und dem Stein, zu den Kämmen, den Winden.
Bis in der Abendhülle das Zwielicht zu dir zurückkehrt,
mit dem Plätschern der Bäche, dem Rascheln der Oleander am Ufer.