נצמדנו - שלמה ארצי перевод на немецкий

נצמדנו

ואז אני נכנס לחדר ושואל "האם?
כולם פה, כלומר בסדר, כולם עוד חיים?"
ואת עוד שרה עם גיטרה געגועים לים,
כי הביקוש לאהבה לא מסתיים אף פעם.

אני לא אספר הכל, רק איך חשקתי בך,
וכשהמלחמה פרצה, חיינו במטבח,
וכשהמלחמה חלפה, כמו כל דבר חולף,
הקמתי להקה - גיטרה, בס ומתופף.

הלהקה ניגנה בכוח כוח, את עצמה,
והשדר צרח "הפאנק, הפאנק, חזר לעיר",
וכל נובמבר כשנהיה לנו עצוב וקר,
נצמדנו זה לזו ושוב נצמדנו לחיים.

ואז אני נכנס לחדר וראשך פרחים,
הטלוויזיה כבר עובדת על האנשים,
אז בואי נעשה שטויות, ונדבר אמת
אני אומר לך "נתפשט", כדי להיצמד.

אני לא אספר הכל, על איך עשינו מין
נצמדנו לאלוהים גדול, בתוך איצטדיונים,
"מישל, מישל" קראתי לך, ואת מזה צחקת
ובכיכר נצמדת אליי, במות אבינו יצחק.

הלהקה ניגנה בכוח כוח, את עצמה,
והשדר צרח "הפאנק, הפאנק, חזר לעיר",
וכל נובמבר כשנהיה לנו עצוב וקר,
נצמדנו זה לזו ושוב נצמדנו לחיים.

וכך נצמדנו שם לאדמה, לכיבושים,
"אני רוצה לישון איתך", צרחת לי בכבישים
ולפעמים היית לוחשת לי, בין אנשים:
"בוא נתחתן, תעשה לי ילד, ותכתוב לי שיר".

אני לא אספר על הכל, על האתמול ההוא,
על כל הלהקות, על חברים שנעלמו,
ובאור הערב הסתווי כשנהיה כבר קר,
אנחנו נצמדים למוזיקה.

הלהקה ניגנה בכוח כוח, את עצמה,
והשדר צרח "הפאנק, הפאנק, חזר לעיר",
וכל נובמבר כשנהיה לנו עצוב וקר,
נצמדנו זה לזו ושוב נצמדנו לחיים.

ואז אני נכנס לחדר, ושואל "האם?
כולם פה כלומר בסדר, כולם עוד חיים?"
ואת עוד שרה עם גיטרה, געגועים לים,
כי הביקוש לאהבה, לא מסתיים אף פעם.

Wir kuschelten uns an

Dann trete ich ins Zimmer und frage: "Ist alles okay?
Alle hier, also in Ordnung, alle noch am Leben?"
Und du singst noch mit Gitarre, Sehnsucht nach dem Meer,
denn die Nachfrage nach Liebe hört niemals auf.

Ich erzähl nicht alles, nur wie ich mich nach dir sehnte,
und als der Krieg ausbrach, lebten wir in der Küche,
und als der Krieg vorbei war, wie alles Vorübergehende,
gründete ich eine Band – Gitarre, Bass und Schlagzeug.

Die Band spielte mit aller Kraft, nur sich selbst,
und der Moderator schrie: "Der Punk, der Punk ist zurück in der Stadt",
und jeden November, wenn es traurig und kalt wurde,
kuschelten wir uns aneinander und wieder ans Leben.

Dann trete ich ins Zimmer, und dein Kopf ist voller Blumen,
der Fernseher manipuliert schon die Menschen,
also lass uns Unsinn machen und die Wahrheit sagen,
ich sage: "Lass uns ausziehen, um uns anzukuscheln."

Ich erzähl nicht alles, wie wir Sex hatten,
wir kuschelten uns an einen großen Gott in Stadien,
"Michel, Michel", rief ich dich, und du lachst darüber,
und auf dem Platz kuschelst du dich an mich, beim Grab unseres Vaters Isaak.

Die Band spielte mit aller Kraft, nur sich selbst,
und der Moderator schrie: "Der Punk, der Punk ist zurück in der Stadt",
und jeden November, wenn es traurig und kalt wurde,
kuschelten wir uns aneinander und wieder ans Leben.

Und so kuschelten wir uns an den Boden, an Eroberungen,
"Ich will mit dir schlafen", schrie ich dir auf den Straßen zu,
und manchmal flüstertest du mir zwischen Menschen zu:
"Lass uns heiraten, mach mir ein Kind und schreib mir ein Lied."

Ich erzähl nicht alles von diesem einen Gestern,
von all den Bands, von Freunden, die verschwanden,
und im herbstlichen Abendlicht, wenn es schon kalt wird,
kuscheln wir uns an die Musik.

Die Band spielte mit aller Kraft, nur sich selbst,
und der Moderator schrie: "Der Punk, der Punk ist zurück in der Stadt",
und jeden November, wenn es traurig und kalt wurde,
kuschelten wir uns aneinander und wieder ans Leben.

Dann trete ich ins Zimmer und frage: "Ist alles okay?
Alle hier, also in Ordnung, alle noch am Leben?"
Und du singst noch mit Gitarre, Sehnsucht nach dem Meer,
denn die Nachfrage nach Liebe hört niemals auf.