אוטובוס מספר 1 (מופע ללא קהל 1994) - שלמה ארצי перевод на немецкий

אוטובוס מספר 1 (מופע ללא קהל 1994)

עולה על אוטובוס מספר אחת, נרדם לרגע, מתעורר,
באוטובוס הממוזג יושבים כולם, אני רואה,
רופא עם תואר מדופלם,
כלה עם הנומת שטן,
ואיש אחד קדוש.
וגם יושב שם הקצין מחיל המלחמות,
והמשורר המעציב, את כל בני עמו,
ושני זקנים מנומנמים,
וילד עם פנס ביד, בגלל החושך.

ויש הרבה, עוד יש הרבה שלנסיעה הזאת עולים,
למשל ההיא ששרה בטכסי האבל הגדולים,
וזה שמאגרות הבנק, לקח לעצמו במזומן,
ואלה שנתנו לו.
ושני זקנים מנומנמים, בגלל הטילטולים,
חוזרים כמו טייפ על המילים,
ששרו פעם בנעורים,
וההוא, כן, שאגב,
לא נראה כמו גנב, אז איך תקראו לו?

כולם חוזרים למקום הפשע,
לה לה לה לה לה
קירקס נוסע בתוך גשם,
לה לה לה לה לה
הם צועקים: "תפתח ת′רדיו",
רוצים לדעת מה נשמע,
בארץ הקטנה.
חוזרים למקום הפשע,
לה לה לה לה לו,
תסגור את המיזוג שם,
תפתח את החימום,
חוזרים למקום הפשע,
חוזרים למקום הפשע,
באוטובוס מספר אחת.

גם בני עשרים גם בני שלושים,
צורחים בסטריאו: "תנו לעבור",
נתלים על ברזלים, נהרגים בשביל טיפת כבוד,
והאחרון שבקשישים, איש בולגרי עטור נשים,
שר שני קולות לעד.
ורק אחד זה הנהג,
כאילו עצומות עיניו,
אולי יודע משהו, לאן נוסעים, כי מעליו,
תלויים הכוכבים,
והמפות והרובים,
של אוטובוס מספר אחת.

כולם חוזרים למקום הפשע...

עולה על אוטובוס מספא אחת, נרדם לרגע, מתעורר,
באוטובוס הממוזג יושב העם, אני רואה,
רופא עם תואר מדופלם, כלה עם הנומת שטן,
ואיש אחד קדוש.

Bus Nummer 1 (Konzert ohne Publikum 1994)

Steige in den Bus Nummer eins, schlafe kurz ein, wache auf,
Im klimatisierten Bus sitzen alle, ich sehe,
Einen Arzt mit abgeschlossenem Titel,
Eine Braut mit teuflischem Lächeln,
Und einen heiligen Mann.
Und da sitzt auch der Offizier aus den Kriegsjahren,
Und der traurige Dichter, der sein ganzes Volk betrübt,
Und zwei schläfrige Alte,
Und ein Kind mit einer Taschenlampe, wegen der Dunkelheit.

Und es gibt viele, noch viele, die in diesen Bus einsteigen,
Zum Beispiel die, die bei großen Trauerfeiern singt,
Und der, der sich von den Bankbriefen Bargeld nahm,
Und die, die es ihm gaben.
Und zwei schläfrige Alte, wegen des Rüttelns,
Wiederholen wie ein Tonband die Worte,
Die sie einst in ihrer Jugend sangen,
Und der da, ja, der nebenbei,
Nicht wie ein Dieb aussieht, wie würdest du ihn nennen?

Alle kehren zum Tatort zurück,
La la la la la
Ein Zirkus fährt durch den Regen,
La la la la la
Sie schreien: „Mach das Radio an“,
Wollen wissen, was los ist,
In dem kleinen Land.
Kehren zum Tatort zurück,
La la la la la,
Mach dort die Klimaanlage aus,
Mach die Heizung an,
Kehren zum Tatort zurück,
Kehren zum Tatort zurück,
In Bus Nummer eins.

Sowohl Zwanzigjährige als auch Dreißigjährige,
Brüllen im Stereo: „Lasst uns durch“,
Hängen sich an Stangen, sterben für ein bisschen Respekt,
Und der letzte der Alten, ein bulgarischer Frauenheld,
Singt mit zwei Stimmen für die Ewigkeit.
Und nur einer, das ist der Fahrer,
Als wären seine Augen geschlossen,
Vielleicht weiß er etwas, wohin wir fahren, weil über ihm,
Die Sterne hängen,
Und die Karten und Gewehre,
Von Bus Nummer eins.

Alle kehren zum Tatort zurück...

Steige in den Bus Nummer eins, schlafe kurz ein, wache auf,
Im klimatisierten Bus sitzt das Volk, ich sehe,
Einen Arzt mit abgeschlossenem Titel, eine Braut mit teuflischem Lächeln,
Und einen heiligen Mann.