בית חרושת קופי - Live - שלמה ארצי перевод на немецкий

בית חרושת קופי - Live

נדמה שעבר שבוע,
אבל עבר הרבה יותר,
רכבת צעצוע, ליד רמת ישראל,
וילד מחובק עם עוד ילדים, משוטטים.
מול בית חרושת "קופי", בית חרושת לחוטים.
חוזרים מהצבא, בין העצים אישה מוצאים,
משמרת אחרונה, בבית החרושת לחוטים,
ידיים באוויר, תנועת גיטרות או רובים,
ומתנשקים בזהירות, שלא יבואו כאבים.
הולך לי בעקבות כל השלטים,
מול בית חרושת "קופי", בית חרושת לחוטים,
עוצם את העיניים נגד עין רעה,
כי על האדמה, זה לא בית הבראה.
נדמה לי שעוברים, עוברים דירות פעם אחר פעם,
חוטי כביסה קרועים, סימן שחיו בני אדם,
ילדים עם ווקמנים, אז מי הבוס של העולם,
מול בית חרושת "קופי", בית חרושת לחוטים.
הולך לי בעקבות כל השלטים,
פרות חומות רועות, אכלו לי פעם את התיק.
שוכב לי כמו נווד בין העצים,
צועק לאדמה,
אולי תקחי אותי.
לומדים את השגרה, לומדים מזבוב על התקרה.
חוזרים מהצבא ומדברים סיפורי גבורה,
רוקדים בדיסקוטק לילדים מבוגרים,
מול בית חרושת "קופי", בית חרושת לחוטים.
הולך לי בעקבות כל השלטים,
שנים רבות אחר כך מחפש פה את ילדותי,
שוכב לי כמו נווד בין העצים,
צועק לאדמה
אולי תקחי אותי.
אולי תקחי אותי.
מול בית חרושת "קופי" - בית חרושת לחוטים.

Koffi-Fabrik - Live

Es scheint, eine Woche ist vergangen,
Aber es ist viel mehr vergangen,
Eine Spielzeugeisenbahn, bei Ramat Israel,
Und ein Kind, umarmt mit anderen Kindern, streunt umher.
Gegenüber der „Koffi“-Fabrik, einer Fabrik für Fäden.
Zurück von der Armee, zwischen den Bäumen finden wir eine Frau,
Letzte Schicht, in der Fabrik für Fäden,
Hände in der Luft, eine Bewegung wie Gitarren oder Gewehre,
Und wir küssen uns vorsichtig, damit keine Schmerzen kommen.
Ich gehe den Spuren all der Schilder nach,
Gegenüber der „Koffi“-Fabrik, einer Fabrik für Fäden,
Ich schließe meine Augen gegen den bösen Blick,
Denn auf der Erde, das ist kein Sanatorium.
Mir scheint, wir ziehen um, ziehen immer wieder um,
Zerrissene Wäscheleinen, ein Zeichen, dass Menschen hier gelebt haben,
Kinder mit Walkmans, also wer ist der Boss der Welt,
Gegenüber der „Koffi“-Fabrik, einer Fabrik für Fäden.
Ich gehe den Spuren all der Schilder nach,
Braune Kühe weiden, sie haben mir mal die Tasche gefressen.
Ich liege wie ein Nomade zwischen den Bäumen,
Ich schreie zur Erde,
Vielleicht nimmst du mich.
Wir lernen die Routine, lernen von einer Fliege an der Decke.
Zurück von der Armee und erzählen Heldengeschichten,
Wir tanzen in der Disko für erwachsene Kinder,
Gegenüber der „Koffi“-Fabrik, einer Fabrik für Fäden.
Ich gehe den Spuren all der Schilder nach,
Viele Jahre später suche ich hier meine Kindheit,
Ich liege wie ein Nomade zwischen den Bäumen,
Ich schreie zur Erde,
Vielleicht nimmst du mich.
Vielleicht nimmst du mich.
Gegenüber der „Koffi“-Fabrik - einer Fabrik für Fäden.