בשל תפוח - שלמה ארצי перевод на немецкий

בשל תפוח

התאבו דעת בשל מה אהבתי?
אני אהבתי בשל תפוח,
כי אין יודע נתיב הרוח
זה כבר ידוע עתה באתי,
להביא ראיה מאהבתי
ואני - התדעו בשל מה אהבתי?
אני אהבתי בשל תפוח.

לדודי היה פרדס יפה,
ולדודי בת יפת עיניים,
ובתוך הפרדס בריכת מים,
מפכים חרש שוקטים, ברים
כמים גנובים, כיין סתרים.
לדודי היה פרדס יפה,
ולדודי בת יפת עיניים.

ויהי היום בעלות הקיץ,
כחום היום, היום הבהיר,
ואני עם פנינה שארתי
לשוח אל הגן יצאתי,
היא עלמה רכה, ואני איש צעיר,
ונצחק יחדיו לרוח קיץ,
כחום היום, היום הבהיר.

ונצחק יחדיו ונתעלס,
אני ופנינה שארתי,
פיזזנו שרנו ונהי כילדים,
וכמו התערבו בשמחתי,
גם בני השיר ופרי המגדים,
ונצחק יחדיו ונתעלס,
אני ופנינה שארתי.

ובקול ענות "פי פי ציף ציף",
מבין עפאים כנפי רננים,
בשפה בלולה ישוררו,
גם מעי המו זמיר עדנים,
ופזמון חדש יעוררו,
ובקול ענות: גם "פי" - גם "ציף"
תפצחנה סביב כנפי רננים.

וכרגע שבה ובימינה
תפוח גדול צח - ואדום,
ותטעם מינהו, ותברני
מידה מן החצי השני
אני פערתי פה ואדום
והיא עומדת ובימינה
פלח תפוח צח ואדום

ובמחשוף לבנת התפוח
הכירה שני עקבות שינה,
וירח אפי ריח פנינה
אך ריחה ריחה השכירני
וכיין מתוק עברני
לבבי פג לא קם בי רוח
מאז מאז לי היתה פנינה.

Wegen eines Apfels

Wollt ihr wissen, warum ich liebte?
Ich liebte wegen eines Apfels,
Denn niemand kennt den Weg des Windes,
Das ist schon bekannt, nun kam ich,
Um Beweis aus meiner Liebe zu bringen
Und ich – wisst ihr, warum ich liebte?
Ich liebte wegen eines Apfels.

Mein Onkel hatte einen schönen Obstgarten,
Und mein Onkel hatte eine Tochter mit schönen Augen,
Und mitten im Obstgarten ein Wasserbecken,
Leise plätschernd, ruhig, klar
Wie gestohlenes Wasser, wie verborgener Wein.
Mein Onkel hatte einen schönen Obstgarten,
Und mein Onkel hatte eine Tochter mit schönen Augen.

Und es geschah an einem Tag im Hochsommer,
In der Hitze des Tages, dem hellen Tag,
Und ich war mit Pnina, meiner Verwandten,
Um im Garten zu wandeln, ging ich hinaus,
Sie ein zartes Mädchen, und ich ein junger Mann,
Und wir lachten zusammen im Sommerwind,
In der Hitze des Tages, dem hellen Tag.

Und wir lachten zusammen und tändelten,
Ich und Pnina, meine Verwandte,
Wir hüpften, sangen und waren wie Kinder,
Und als mischten sie sich in meine Freude,
Auch die Söhne des Liedes und die köstliche Frucht,
Und wir lachten zusammen und tändelten,
Ich und Pnina, meine Verwandte.

Und mit antwortender Stimme "Piep piep zwitsch zwitsch",
Zwischen den Zweigen, Flügel des Jubels [singende Vögel],
In verworrener Sprache singen sie,
Auch mein Innerstes summte, eine Nachtigall der Wonnen,
Und wecken einen neuen Refrain,
Und mit antwortender Stimme: auch "Piep" - auch "Zwitsch"
Brechen ringsum die Flügel des Jubels im Gesang hervor.

Und plötzlich kehrte sie zurück, und in ihrer Rechten
Ein großer Apfel, reinweiß – und rot,
Und sie kostete davon, und bot mir an
Von ihrer Hälfte, dem zweiten Teil
Ich öffnete den Mund weit und errötete,
Und sie steht da, und in ihrer Rechten
Ein Stück Apfel, reinweiß und rot.

Und auf dem freigelegten Weiß des Apfels
Erkannte ich zwei Spuren ihrer Zähne,
Und meine Nase roch den Duft von Pnina
Ach, ihr Duft, ihr Duft berauschte mich
Und wie süßer Wein durchfuhr er mich
Mein Herz versagte, kein Geist blieb in mir
Seitdem, seitdem war Pnina mein.