הייתי והיינו - Live - שלמה ארצי перевод на немецкий

הייתי והיינו - Live

הייתי פעם בארץ אחרת,
עברתי ליד פסנתר ניגנתי,
ליד אילת אבדתי במדבר הפרא,
אפילו פעם ביום כיפור צמתי,
באמצע פרצה מלחמה ממושכת,
על כל פנים הייתי גם שם,
הייתי איתך כשבא לי ללכת,
הייתי שנים, הייתי דקה.

ובאמצע כשאמרו לי שמישהו מת,
נניח החבר הכי טוב באמת,
בכיתי ממש כי גם שם הייתי,
שני סנטימטרים מעצב מלא.

הייתי ליד עצי אשוח בקור העז,
בחג המולד באמצע פריז,
עם כל היהודים הייתי היסטוריה,
הייתי גם בזרועות של אבי.
הייתי ביום השואה הראשון,
וביום השני וביום השלישי,
בכיתי לפני שהלכתי לישון,
שני סנטימטרים ממיטת אימי.

הייתי כאילו פנקס פתוח,
או אז בתיכון, ילד עפיפון.
הייתי הסוס בשדה כשהרוח,
העיפה אותי עד לגדות הירקון.

היינו בלילה שבו קרה הרצח,
היינו בלילות שלא קרה בהם כלום,
רקדנו מרוב שכרות לנצח,
קנינו ביחד בקניון סוכר חום.

הלכתי עם כל הילדים לבית הספר,
העליבו אותי קראו לי שמות,
כתבו עלי בקורת חמישה עמודי כסח,
יצאתי מזה עם כל הכבוד.

הייתי ממש מרחק קילומטרים,
בתא טלפון עם אסימון מפרפר,
חזרתי כדי לומר לך אהבתי,
אבל את כבר היית עם מישהו אחר.

הייתי ביום שעלו לירח,
ביום שחזרו ביום שניסו,
הייתי זה שנתן לך ת'פרח,
ביום הנישואין, ביום החיזור.

עכשיו אני כאן זם קשקוש בתחת,
יושב וכותב וחולם והוזה,
הייתי קצת כך והייתי קצת ככה,
וטוב שהיית איתי בכל זה.

הייתי והיינו, הייתי והיינו, הייתי והיינו.

Ich war und wir waren - Live

Ich war einmal in einem anderen Land,
ging an einem Klavier vorbei und spielte,
bei Eilat verirrte ich mich in der wilden Wüste,
sogar einmal an Jom Kippur fastete ich,
mittendrin brach ein langer Krieg aus,
jedenfalls war ich auch dort,
ich war bei dir, als ich gehen wollte,
ich war Jahre, ich war eine Minute.

Und mittendrin, als man mir sagte, jemand sei gestorben,
angenommen, der wirklich beste Freund,
weinte ich wirklich, denn auch dort war ich,
zwei Zentimeter von voller Trauer entfernt.

Ich war bei Tannenbäumen in der bitteren Kälte,
an Weihnachten mitten in Paris,
mit allen Juden war ich Geschichte,
ich war auch in den Armen meines Vaters.
Ich war am ersten Holocaust-Gedenktag,
und am zweiten und am dritten Tag,
ich weinte, bevor ich schlafen ging,
zwei Zentimeter vom Bett meiner Mutter entfernt.

Ich war wie ein offenes Notizbuch,
damals im Gymnasium, ein Drachenjunge.
Ich war das Pferd auf dem Feld, als der Wind,
mich bis zu den Ufern des Jarkon wehte.

Wir waren in der Nacht, als der Mord geschah,
wir waren in Nächten, in denen nichts geschah,
wir tanzten vor lauter Trunkenheit für immer,
wir kauften zusammen im Einkaufszentrum braunen Zucker.

Ich ging mit allen Kindern zur Schule,
sie beleidigten mich, beschimpften mich,
sie schrieben über mich eine fünfseitige Verriss-Kritik,
ich habe das mit allem Respekt überstanden.

Ich war wirklich Kilometer entfernt,
in einer Telefonzelle mit einem zitternden Telefonchip,
ich kam zurück, um dir zu sagen: Ich liebte dich,
aber du warst schon mit jemand anderem zusammen.

Ich war am Tag, als sie zum Mond flogen,
an dem Tag, als sie zurückkamen, an dem Tag, als sie es versuchten,
ich war derjenige, der dir die Blume gab,
am Hochzeitstag, am Tag des Werbens.

Jetzt bin ich hier, rede dummes Zeug,
sitze und schreibe und träume und phantasiere,
ich war ein bisschen so und ich war ein bisschen so,
und es ist gut, dass du bei all dem bei mir warst.

Ich war und wir waren, ich war und wir waren, ich war und wir waren.