Текст и перевод песни שלמה ארצי - את מספרת

את מספרת

את מספרת שבין
כל הדברים שהזמן זוכר הייתי גם אני.
ואני מקשיב בשקט
בחוץ צונח הגשם
מישהו מסיע עננים.

לרגע נדמה שהגשם
הוא בוכה,
אחר כך הוא פוסק
ושוב אני,
אני,
צוחק בשקט.
שמש מלטפת תמונה דומה לילדותי.
אבל גם אז אני אוהב אותך,
ביום בהיר, רואים בתים, עד קצה העיר.
בתים גבוהים עד אלוהים שלך,
בתים גבוהים עד אלוהים שלי.

כן כך אני רגוע
כשעינייך נופלות בתוך עיני.
נופלות כמו מילים
ושוב איתך,
בין הבתים עוברים, ימים שלא נשכח.

Tu racontes

Tu racontes qu'entre
toutes les choses dont le temps se souvient, j'étais là aussi.
Et j'écoute en silence
dehors la pluie tombe
quelqu'un transporte des nuages.

Pour un instant, il semble que la pluie
pleure,
puis elle s'arrête
et encore moi,
moi,
je ris en silence.
Le soleil caresse une image qui ressemble à mon enfance.
Mais même alors, je t'aime,
par une journée claire, on voit des maisons, jusqu'au bout de la ville.
Des maisons hautes jusqu'à ton Dieu,
des maisons hautes jusqu'à mon Dieu.

Oui, c'est comme ça que je suis calme
quand tes yeux tombent dans les miens.
Ils tombent comme des mots
et encore avec toi,
entre les maisons, passent des jours que l'on ne peut oublier.