רומניה - שלמה ארצי перевод на немецкий

רומניה

נסיעה לרומניה בלילה גנוב, כי הבחין שזמנו אוזל.
הוא אבד לי פעם בתוך איזו חנות צעצועים או משהו כזה.
כמו שעולים לא פעם על כבש מטוס, כמו שעוצרים מכונית בחריקה.
כמו שלומדים לדעת מה עומד לקרות, כמו לפני המכה.
בן אדם במנוסה - זו סיבה למסע
חליפה בסגנון הישן.
מזירת הקרבות שעתיים טיסה, אל זירת אבות אבותיו.
נמל תעופה מלא יהודים מתאמצים להראות אוניברסל.
תן לי סיבה לחיות הוא אומר ומביט בתאריך, שמונים ושבע בסתיו.
תכף יתברר שכולם טסים הלילה עד רומניה.
ככה הוא אומר ומיד מוסיף הכל בא מלמעלה.
אז למה תוקף אותי פתאום אותו פחד,
כן כמה, כמה זמן נשאר לנו יחד.
נמל התעופה ליד הדלפק, הוא חש איך ליבו מתופף.
קוצר רוח נתקף, סיגריה ביקש, למרות שהפסיק לעשן.
זכרתי תחנת רכבת, ערב חג, אני ילד ליד חיפה.
יושב על ספסל, הוא קונה לי כוס לימונד, סתיו שישים ואחת.
לא היה ברור לי לאן כולם נוסעים, איפה בכלל חיפה.
הכל התחיל לזוז אפילו הרציף, דעתי נטרפה,
אז למה, תקף אותי פתאום אותו פחד,
הו אבא, כמה זמן נשאר לנו יחד.
הכרזות ברמקול וחשמל באויר, הכל לא נבין גם אחר כך.
ראיתי אותו בימיו הטובים, עבר זמן על שנינו, הו אבא.
ברומניה קבורים הוריו ואפילו סבו, והמים עולים צלולים מהבור,
עודני זקוק לליטוף שאיחר לבוא, סתיו אחד הוא יבוא.
לא הוא לא מעז להביט בי, אם הוא יביט יכאב לו,
כך תמיד היה מתבודד כמו אי, לא לא באשמתו.
אז למה תוקף אותי פתאום אותו פחד,
כן כמה, כמה זמן נשאר לנו יחד.

Rumänien

Eine Reise nach Rumänien in einer gestohlenen Nacht, denn er bemerkte, dass seine Zeit ablief.
Er ging mir einmal verloren in irgendeinem Spielzeugladen oder so etwas.
Wie man manchmal eine Flugzeugtreppe hochsteigt, wie man ein Auto mit Quietschen anhält.
Wie man lernt zu wissen, was geschehen wird, wie vor dem Schlag.
Ein Mensch auf der Flucht - das ist ein Grund für eine Reise.
Ein Anzug im alten Stil.
Vom Schlachtfeld zwei Flugstunden entfernt, zum Schauplatz seiner Vorväter.
Ein Flughafen voller Juden, die sich bemühen, universell auszusehen.
Gib mir einen Grund zu leben, sagt er und schaut auf das Datum, siebenundachtzig im Herbst.
Gleich wird sich herausstellen, dass alle heute Nacht nach Rumänien fliegen.
So sagt er und fügt sofort hinzu, alles kommt von oben.
Warum also überfällt mich plötzlich dieselbe Angst,
Ja, wie viel, wie viel Zeit bleibt uns noch zusammen.
Der Flughafen am Schalter, er fühlt, wie sein Herz trommelt.
Von Ungeduld ergriffen, bat er um eine Zigarette, obwohl er aufgehört hatte zu rauchen.
Ich erinnerte mich an einen Bahnhof, Feiertagsabend, ich als Kind bei Haifa.
Sitzend auf einer Bank, er kauft mir ein Glas Limonade, Herbst einundsechzig.
Mir war nicht klar, wohin alle fuhren, wo Haifa überhaupt lag.
Alles begann sich zu bewegen, sogar der Bahnsteig, mein Verstand spielte verrückt,
Warum also überfiel mich plötzlich dieselbe Angst,
Oh Papa, wie viel Zeit bleibt uns noch zusammen.
Die Durchsagen im Lautsprecher und Elektrizität in der Luft, alles werden wir auch später nicht verstehen.
Ich sah ihn in seinen guten Tagen, Zeit ist über uns beide hinweggegangen, oh Papa.
In Rumänien sind seine Eltern begraben und sogar sein Großvater, und das Wasser steigt klar aus dem Brunnen,
Ich brauche immer noch die Zärtlichkeit, die zu spät kam, eines Herbstes wird sie kommen.
Nein, er wagt nicht, mich anzusehen, wenn er mich ansieht, wird es ihm wehtun,
So war er immer, isoliert wie eine Insel, nein, nicht seine Schuld.
Warum also überfällt mich plötzlich dieselbe Angst,
Ja, wie viel, wie viel Zeit bleibt uns noch zusammen.