זיכרונות מיותמים - שמעון בוסקילה перевод на немецкий

זיכרונות מיותמים

זיכרונות מיותמים
של ימים מאושרים
רק נגעת בכוכב שלך
וכבר ברגע הוא כבה
מחשבות מפותלות
משאירות רק שאלות
אפלה גדולה אותך עטפה
ואין תשובה ואין תרופה

כל הימים הם רק ימים של חול
וגם לבכות אתה כבר לא יכול
איך עזב בבת אחת
החיוך את המבט
ונשארת פה לבד
והלילות עכשיו לילות מחנק
מעל הכל מתוח עצב דק
מסתובב בכל העיר
לא תמצא ולא תחזיר
את מה שאבד לעד

והראש כמו טיפש
מבקש ומתעקש
משקר לך מתוך שינה
ששום דבר לא השתנה
והדרך עוד פתוחה
העולם לטובתך
אבל כשהחלום נגמר
שוב לא נשאר מזה דבר

כל הימים הם רק ימים של חול
וגם לבכות אתה כבר לא יכול
איך עזב לבת אחת
ת'החיוך את המבט
ונשארת פה לבד
והלילות עכשיו לילות מחנק
מעל הכל מתוח עצב דק
מסתובב בכל העיר
לא תמצא ולא תחזיר
את מה שאבד לעד

כל הימים הם רק ימים של חול
וגם לבכות אתה כבר לא יכול
איך עזב לבת אחת
ת'החיוך את המבט
נשארת פה לבד
והלילות עכשיו לילות מחנק
מעל הכל מתוח עצב דק
מסתובב בכל העיר
לא תמצא ולא תחזיר
את מה שאבד לעד
את מה שאבד לעד
את מה שאבד לעד

Verwaiste Erinnerungen

Verwaiste Erinnerungen
An glückliche Tage
Du hast gerade deinen Stern berührt
Und schon im Nu erlosch er
Verworrene Gedanken
Lassen nur Fragen zurück
Große Dunkelheit umfing dich
Und es gibt keine Antwort und keine Heilung

Alle Tage sind nur Tage wie Sand
Und selbst zu weinen vermagst du nicht mehr
Wie auf einen Schlag
Das Lächeln den Blick verließ
Und du bliebst hier allein zurück
Und die Nächte sind nun Nächte der Erstickung
Über allem spannt sich eine feine Traurigkeit
Du irrst durch die ganze Stadt
Wirst nicht finden und nicht zurückbringen
Was für immer verloren ist

Und der Kopf, wie ein Narr
Bittet und beharrt darauf
Lügt dich an aus dem Schlaf heraus
Dass sich gar nichts verändert hat
Und der Weg noch offen ist
Die Welt dir wohlgesonnen ist
Aber wenn der Traum endet
Bleibt davon wieder nichts übrig

Alle Tage sind nur Tage wie Sand
Und selbst zu weinen vermagst du nicht mehr
Wie auf einen Schlag
Das Lächeln den Blick verließ
Und du bliebst hier allein zurück
Und die Nächte sind nun Nächte der Erstickung
Über allem spannt sich eine feine Traurigkeit
Du irrst durch die ganze Stadt
Wirst nicht finden und nicht zurückbringen
Was für immer verloren ist

Alle Tage sind nur Tage wie Sand
Und selbst zu weinen vermagst du nicht mehr
Wie auf einen Schlag
Das Lächeln den Blick verließ
Du bliebst hier allein zurück
Und die Nächte sind nun Nächte der Erstickung
Über allem spannt sich eine feine Traurigkeit
Du irrst durch die ganze Stadt
Wirst nicht finden und nicht zurückbringen
Was für immer verloren ist
Was für immer verloren ist
Was für immer verloren ist