Van Gogh - Gido translation in German

Van Gogh

קו ראשון על הקאנבס וכבר שברתי את המכחול
משגר לכם אוזן במייל היא תועיל בבוא היום
וינסנט ואן גוך סבא רבא של אבא של אבא שלי
העצבות הנצחית בדם שלי זורם אקריליק
צינור השופכה שלי פולט צבעי מים

סתם יורק על הרצפה זה לגמרי נראה כמו יצירת מופת
מח פילנדרומי בלופ פרדוקסאלי, שובע מינימאלי
לא מגשים הפעם לא אגשים אף פעם
לא יקשיבו לי עד שאמות בצער רב
אבל יש לי אצבעות של פסנתרן
כשארה בי בחזה עם רובה ציד
אשוב לעוד משקה אחד בפאב
דקה לפני הסוף המר

מנווט את האוטו עקום זה עוזר לי להיות בשליטה
מקשט את החדר מוגזם הגישה שלי לא נגישה
המילה שלי לא רגישה

יש לי רק נחיר אחד עומד על הפודיום יש לי בחילה
מדבר לציבור הרחב מרגיש כמו זרטוסטרא
זיגמונד פרויד הוא מודל החיקוי היחיד שלי
איד שלי אגו שלי אוי אני בן אדם מורכב
כל כך מורכב שאני מתפרק
אי אפשר להרכיב אותי זה בלתי הפיך

סתם הגיתי מחשבה זה לגמרי נשמע כמו יצירת מופת
מח פילנדרומי בלופ פרדוקסאלי שובע מינימאלי
לא מגשים הפעם לא אגשים אף פעם
לא יקשיבו לי עד שאמות בצער רב
אבל יש לי אצבעות של פסנתרן
כשיעקרו לי את הלסת לא אפחד
ואשוב לעוד סיגר אחד בפאב דקה לפני הסוף המר

Van Gogh

Erste Linie auf der Leinwand und ich habe den Pinsel schon zerbrochen
Schicke euch ein Ohr per Post, es wird eines Tages nützlich sein
Vincent van Gogh, Urgroßvater meines Vaters, meines Vaters
Die ewige Traurigkeit in meinem Blut fließt Acryl
Meine Harnröhre spritzt Wasserfarben

Spucke einfach auf den Boden, es sieht total aus wie ein Meisterwerk
Palindromisches Gehirn in einer paradoxen Schleife, minimale Sättigung
Ich erfülle diesmal nicht, ich werde niemals erfüllen
Man wird mir nicht zuhören, bis ich in großem Leid sterbe
Aber ich habe Finger eines Pianisten
Wenn ich mir mit einer Schrotflinte in die Brust schieße
Kehre ich für einen weiteren Drink in die Kneipe zurück
Eine Minute vor dem bitteren Ende

Ich lenke das Auto schief, es hilft mir, die Kontrolle zu behalten
Ich dekoriere den Raum übertrieben, meine Herangehensweise ist nicht zugänglich
Mein Wort ist nicht sensibel

Ich habe nur ein Nasenloch, stehe auf dem Podium, mir ist übel
Ich spreche zur breiten Öffentlichkeit und fühle mich wie Zarathustra
Sigmund Freud ist mein einziges Vorbild
Mein Es, mein Ego, oh, ich bin ein komplexer Mensch
So komplex, dass ich zerbreche
Man kann mich nicht zusammensetzen, es ist unumkehrbar

Habe einfach einen Gedanken ausgesprochen, es klingt total wie ein Meisterwerk
Palindromisches Gehirn in einer paradoxen Schleife, minimale Sättigung
Ich erfülle diesmal nicht, ich werde niemals erfüllen
Man wird mir nicht zuhören, bis ich in großem Leid sterbe
Aber ich habe Finger eines Pianisten
Wenn sie mir den Kiefer ausreißen, werde ich keine Angst haben
Und ich kehre für eine weitere Zigarre in die Kneipe zurück, eine Minute vor dem bitteren Ende