Lyrics פנסי רחוב - Roy Kornblum

כמה שנאתי את הדרך הביתה
לא הייתה בדידות גדולה יותר
או ריקנות ריקה יותר
מאלו שהייתי חווה בדרך הביתה

וכל הדרך הייתי מספר לעצמי את אותו סיפור
כולן דפוקות כולן שבורות, מי חשב אז שאולי אני זה ששבור?

הבית היה פורנו ולגרבץ הבחוץ היה טינדר
הייתי מקבל פומו מכל מאץ אז הייתי תמיד ער
ואני רק רציתי להביא לשבור לפרק לתת בה
לרדוף אחרי זוגיות אבל זוגיות של רגע

חרמן מחוסר באהבה
לא מבין למה כל דייט נראה אותו דבר
מה אני לא רואה מה אני מפספס
הייתי מתוסכל מזה שאני לא מוצא
בלי להבין שאין לי מושג מה אני מחפש

הלב היה היה סגור נעול שמתי בכניסה שומר
ועדיין הייתי מתאהב בכל אחת אבל רק עד שאני גומר

ואז כל הדרך הביתה מספר שוב את אותו סיפור
כולן דפוקות כולן שבורות, מי חשב אז שאני זה ששבור

הרי אני זה שמחפש ריגושים באיזה בר מסריח באמצע הלילה
כשתכלס כל מה שחיפשתי זה דרך לא ללכת לבד את הדרך הביתה

וכשהייתי יוצא מהבית באותה הדרך הייתי הולך
תחת פנסי הרחוב הלבנים עם הוויב של הבית חולים
כמו חולה
בטוח שמה שיש לי זה משהו שסקס יכול ירפא

ואחרי ערב לא מוצלח הייתי חוזר עם הפנים
למטה
לא על המדרכה, על הוואטסאפ
מחפש מישהי שאוכל לכתוב לה
פחדתי ללכת תדרך הביתה לבד
כי ידעתי מה מחכה בסוף שלה

מצחיק לחשוב כמה אהבתי את הדרך מהבית
וכמה שנאתי את הדרך חזרה
כאילו זה לא אותו שביל אותה מדרכה
אותם הלבנים בדיוק
רק שבכיוון אחד הרגשתי אופטימיות
ובכיוון ההפוך הרגשתי כאילו אני בחצי סיוט

והיום, היום אני מת על הדרך הביתה