Lyrics לא ידע איש מי היא - חוה אלברשטיין

לא ידע איש מי היא
מאין ולאין -
ויהי אך נגלתה -
ותיצת כל - עין.
מארץ נכריה,
ממדינה רחוקה,
היא באה כציפור,
עם גילה וצחוקה.
עליזה ופזיזה,
ומאירה ושמחה -
וכל העיירה
נתבשמה מריחה.
וכל - המחבואים
בחורשה הירוקה
נתמלאו שושנה,
צליל קולה וצחוקה.
ובאותו היום
או באותו הלילה -
וכל - הבחורים
כפרת שרוך נעלה.
ובאותו היום
ובאותו הלילה -
התחילו הקטטות
בין אישה ובעלה.
וחרש התלחשו
הסורגות פוזמקן
וזקנים מצייצים,
מתגרדים בזקן.
ואבות ואמות
לא ישנו בלילות,
כי תעו חתניהם,
בסמטות אפילות.
וביום ביהר אחד -
והיא נעלמה -
לא ידע איש אנה,
לא הבין איש למה?
כי היא פרחה כפרוח
הזמיר מיער -
ואיש טרם פילל,
ואיש טרם שער.
וידום הצחוק,
ותתעגם החורשה,
אין נכנס בעוביה,
אין פוקדה, אין דורשה.
ויבוא יום סגריר,
ושני, ושלישי,
ותכבה כל-עין,
ויהיה עצב חרישי.
לערב שב בחור,
בזמנו הביתה,
וכלה עלובה,
לחתנה נתפיסה.
ואברכים יושבים
עם נשיהם ומפהקים
וכולן מחמדים
וכולן ממתקים.
ותשבות צהלה
מסמטות אפילות,
ואבות ואמות
ישנים בלילות.
בבתים אין פרץ,
ברחובות אין המון.
ושלום ושלווה
בעיר - ושממון.