פרח הלילך

היום אולי נדחה את בוא הלילה
ולא נשאף לאור כוכב
הן לי ולך יש כל אשר נשאלה
מבלי מילים נדע זאת, כי נאהב.
היום אולי נדחה את קץ דרכנו
ולא נזכור כי סוף לכל.
זה המשעול שבו דורכות רגלינו,
בשני קצותיו הדשא לא יבול.
שותקים נאהב כי לי ולך
די בלי מילים שהן לאלה,
אשר אינם יודעים לאמר אחרת
כמה יפה פורח הלילך.
היום אולי נדחה את העצבת
אם יד ביד באור, נלך,
כי רוח כפור בחשכה נושבת
רק במקום בו לא שמעו את שמך.
שותקים נאהב...
היום אולי נדחה בוא השלכת
ולא יוכל לבוא הסתיו.
דרכים רבות הן לאביב ממלכת -
אם רק אותן אור חיוכך יאהב.
שותקים נאהב...