הכינורות - שלמה ארצי перевод на немецкий

הכינורות

אז דיברתי עם ההוא וגם דיברתי עם ההוא,
והלב המשיך להתייסר, כשדיברתי שם עם אחר,
והשארתי את השירים שלי, מלאים באהבה,
על השולחן החום שחור, שתציצי בגניבה.
וכתבתי לך בערך כך: יום אחד תביני שאני זה שאהב אותך.

אנחנו אנשים מתגלגלים, מחפשי זהב וזהות,
איזה מין חיים אלה? שאלת והלכת אחרי הטירוף.
אז אספתי בשבילך, את כל הכינורות,
הרי יותר מכל רצית ממני הוכחות.
וכתבתי לך בכתב עתיק: יום אחד הכינורות יזכירו לך אותי, אותי.
זה היה בקיץ 70, זו הייתה שטות להיפרד אמרו כולם.
העולם לא נראה אמיתי, האש בערה עוד בבני האדם.
בסתיו אולי הכול ישתנה, אמרתי לעצמי אולי נינצל.
כל אחד ימצא את האהבה שלו בקצה אם רק ירצה.

אז דיברתי עם ההוא, וגם דיברתי עם ההוא,
וצחקתי עם כולם (דווקא) כשהייתי עצוב,
והלכתי כמו גדול ועכשיו מה לעשות.
אני שומע את צליל קולך בכל מיני מקומות,
ואני נופל בפח וחושב בערך כך:
בטח כבר מצאת מזמן את האהבה שלך, שלך.

זה היה בקיץ 70...

וכשהכינורות בוכים בצליל מתוק,
אני נזכר בך כאילו את עדיין פה

אז דיברתי עם ההוא וגם דיברתי עם ההוא...

Die Geigen

Also sprach ich mit dem einen und sprach auch mit dem anderen,
und das Herz quälte sich weiter, als ich dort mit einem anderen sprach,
und ich ließ meine Lieder, voller Liebe,
auf dem braun-schwarzen Tisch, damit du heimlich einen Blick darauf wirfst.
Und ich schrieb dir ungefähr so: Eines Tages wirst du verstehen, dass ich derjenige bin, der dich liebte.

Wir sind umherziehende Menschen, Sucher nach Gold und Identität,
Was für ein Leben ist das? fragtest du und folgtest dem Wahnsinn.
Also sammelte ich für dich all die Geigen,
Denn mehr als alles andere wolltest du Beweise von mir.
Und ich schrieb dir in alter Schrift: Eines Tages werden die Geigen dich an mich erinnern, an mich.
Es war im Sommer '70, es war eine Dummheit sich zu trennen, sagten alle.
Die Welt schien nicht real, das Feuer brannte noch in den Menschen.
Im Herbst wird sich vielleicht alles ändern, sagte ich mir, vielleicht werden wir gerettet.
Jeder wird seine Liebe am Ende finden, wenn er nur will.

Also sprach ich mit dem einen, und sprach auch mit dem anderen,
und ich lachte mit allen (gerade) als ich traurig war,
und ich ging wie ein Großer und was soll ich jetzt tun.
Ich höre den Klang deiner Stimme an allen möglichen Orten,
und ich tappe in die Falle und denke ungefähr so:
Sicherlich hast du längst deine Liebe gefunden, deine.

Es war im Sommer '70...

Und wenn die Geigen mit süßem Klang weinen,
erinnere ich mich an dich, als wärst du noch hier

Also sprach ich mit dem einen und sprach auch mit dem anderen...