Текст песни הכינורות - שלמה ארצי

אז דיברתי עם ההוא וגם דיברתי עם ההוא,
והלב המשיך להתייסר, כשדיברתי שם עם אחר,
והשארתי את השירים שלי, מלאים באהבה,
על השולחן החום שחור, שתציצי בגניבה.
וכתבתי לך בערך כך: יום אחד תביני שאני זה שאהב אותך.

אנחנו אנשים מתגלגלים, מחפשי זהב וזהות,
איזה מין חיים אלה? שאלת והלכת אחרי הטירוף.
אז אספתי בשבילך, את כל הכינורות,
הרי יותר מכל רצית ממני הוכחות.
וכתבתי לך בכתב עתיק: יום אחד הכינורות יזכירו לך אותי, אותי.
זה היה בקיץ 70, זו הייתה שטות להיפרד אמרו כולם.
העולם לא נראה אמיתי, האש בערה עוד בבני האדם.
בסתיו אולי הכול ישתנה, אמרתי לעצמי אולי נינצל.
כל אחד ימצא את האהבה שלו בקצה אם רק ירצה.

אז דיברתי עם ההוא, וגם דיברתי עם ההוא,
וצחקתי עם כולם (דווקא) כשהייתי עצוב,
והלכתי כמו גדול ועכשיו מה לעשות.
אני שומע את צליל קולך בכל מיני מקומות,
ואני נופל בפח וחושב בערך כך:
בטח כבר מצאת מזמן את האהבה שלך, שלך.

זה היה בקיץ 70...

וכשהכינורות בוכים בצליל מתוק,
אני נזכר בך כאילו את עדיין פה

אז דיברתי עם ההוא וגם דיברתי עם ההוא...