Lyrics שמרי לי על המנגינה - יהורם גאון

איני יודע עם הייתי מלך.
אבל ואדי שאת היית נסיכתי.
וכשיחקנו בנדמה לי ונדמה לך.
אני נתתי לך את כתר מלכותי.
ואת חבשת על צמותייך את הכתר.
ואנוכי הרכבתי אקורדיון על גב.
ובין ימי החגיגות לשדות הקטל.
הייתי שר לך במינים ובעוגב. .
שימרי לי על המנגינה אשר הייתה שלנו.
זיכרי אותה ילדה בכל אשר תלכי.
ואת האקורדיון בתי אשר ליווה אותנו.
אני משאיר לך מתנה כדרך המלכים.
למענך ליבי הקשיתי כבזלת .
למענך פרנסתי את כלביי הרחוב...
למענך הכיתי את ראשי בסלע...
ולא חדלתי אף לרגע לאהוב.
ובלילות כשישנת על כר המשי.
אני כיביתי את האור בחדרים.
וכף ידי הייתה נוגעת ומגששת. באקורדיון אשר בכה את השירים.
שימרי לי על המנגינה...
הלאתמיד היית לי כבבת העין .
ויום אביב המתמשך כל השנה.
לכן רק לך יצרתי יש מאין.
כשמכרתי את כותנתי האחרונה.
עכשיו גם את יודעת שאנני מלך.
ואין לי בית משלי ואין פינה.
כל מה שיש לי הם אביב ופת לחם.
ואקורדיון ישן ובו המנגינה.
שימרי לי על המנגינה.
אשר הייתה שחנו.
זיכרי אותה ילדה בכל אשר תלכי.
ואת האקורדיון ביתי.
אשר ליווה אותנו.
אני משאיר לך מתנה.
כדרך המלכים.