Gvulot Higayon

את בגוף שלי את בין הקירות שלי
את בין השתיקות השירים והעצב
את הגבול שלי לחיות או למות שלי
את המחוג שמכתיב לי את הקצב
היית בגשם איתי בשמיכות
ובימים שאהבנו פחות
אני לא עזבתי אותך לשנייה
את הסתיו שלי את כל העונות שלי
וכשבלילות לפעמים את הולכת
המנגינות שלי וכל המילים שלי
נופלות מגופי כמו עלים בשלכת
ואמרו כל דבר על חיי שירדה דעתי מעלי
אולי קצת שכחתי גבולות הגיון
ואני חושב קצת על הלב שלך
וכמה קרה לפעמים המתכת
בוקר ולילה עוברים בשעון שלי
ולא מאמין שנתת לי ללכת
ואני נשאר להמשיך לקוות
שכואב לך אולי לפחות
כמו שכואב לי מאז שעזבת
ורק אידיוט יחכה לך עכשיו
כשהגשם לא חס על פניו
חיכיתי לשמש שקצת תחמם